ע"א 252/87

תקציר

הערעור מערער על שומת מע"מ משנת 1983 שהוציא המשיב למערערת, חברת השקעות בעלת קשרים לחברות אחרות. המערערת ביקשה לנכות מס תשומות ששולם על דמי הניהול לחברת האם שלה, אשר "הלוותה" למערערת עורך דין ששירותיו הניבו את שכר הטרחה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בעסקה מלאכותית והתיר את הניכוי. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, וקבע כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה למלאכותיות. בנוסף, הבהיר בית המשפט את פרשנותה של תקנה 18 לתקנות מס ערך מוסף, שעניינה ניכוי מס תשומות כאשר התשומות משמשות הן לעסקאות חייבות במס והן לעסקאות שאינן חייבות במס. בית המשפט קבע כי קביעת יחס הניכוי צריכה להתבסס על שיעור השימוש בתשומות בכל סוג עסקה, ולא על רווחים, כדי להבטיח הטלת מע"מ רק על הערך המוסף בעסקאות החייבות במס. משכך, הוחזר התיק למשיב לצורך הערכה מחודשת של הניכוי המותר בגין הוצאות כלליות, בעוד שמס התשומות בגין דמי הניהול היה אמור להיות מנוכה במלואו. השופט גולדברג, בליווי השופטים ש' לוין וד' לוין, נתן את פסק הדין והורה למשיב לשאת בהוצאות המערער בסך 4,000 ₪.