ענ"א 39175-06-22

תקציר

בית המשפט עסק במשפחת ק' במשך שנים, קיים דיונים רבים ונתן החלטות כבדות משקל. ההורים, האחראים על ילדם הצעיר, סירבו בעקביות לשתף פעולה עם גורמי הטיפול וסירבו לכל ניסיון להתערבות טיפולית. בית המשפט מצא ראיות רבות לאלימות פיזית כלפי הילד, שאושפז מספר פעמים במהלך חייו הקצרים, והיה עד ממקור ראשון לסירובם של הוריו להכיר בבעיותיו ההתפתחותיות. הילד גם הביע פחד מאמו והססנות לפגוש אותה. בית המשפט הדגיש את האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אך ציין כי זכות זו אינה מוחלטת ועליה להתחשב תמיד בצרכי הילד, רווחתו וזכויותיו. במקרה זה קבע בית המשפט כי ביטחונו הפיזי והנפשי של הילד נמצא בסכנה בשל רשלנות ההורים וחוסר יכולתם להעניק טיפול הולם. החלטה זו, להוציא את הילד ממשמורת ההורים ולהפקידו בטיפול רשויות הרווחה, נחשבה הכרחית ומידתית, למרות היותה הצעד הקיצוני ביותר. חוסר שיתוף הפעולה של ההורים, יחד עם עדויות לאלימות והזנחה, לא הותירו לבית המשפט ברירה אלא לשים את טובת הילד בראש סדר העדיפויות. פסק הדין נועד להגן על הילד ולהבטיח את שלומו הפיזי והנפשי, ובית המשפט מקווה שבסופו של דבר ההורים יפנימו את המצב וייקחו אחריות על ביטחונו. הערעור על פסק הדין, שטען כי לא עמד בנטל ההוכחה המצדיק הוצאת הילד ממשמורת הוריו, נדחה.