ע"פ 2100/06

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורשע המערער בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הרשעה זו נבעה מאירועים שהתרחשו ביום 28.10.04, כאשר המערער נהג בצורה מסוכנת בכביש בינעירוני למרות התערבות המשטרה. השוטרים הבחינו ברכבו של המערער נוסע במהירות מופרזת וסימנו לו להפסיק להשתמש בצופרים ובאורות מהבהבים, אך הוא המשיך בנסיעה פזיזה, תוך שהוא נמנע בקושי מהתנגשויות ומאלץ נהגים אחרים לרדת מהכביש. התנהלותו המסוכנת נמשכה עד שהגיע לצומת יד בנימין, שם נתפס לבסוף. לאחר שהודה במעשים אלה, גזר תחילה בית המשפט המחוזי על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וחמש שנות פסילת נהיגה לאחר שחרורו. הוגשו שני ערעורים: האחד של המערער בטענה שהעונש חמור מדי והשני של המדינה שטענה שהוא קל מדי בשל הפזיזות של הנהיגה וההתרחשויות התכופות של התנהגות כזו באזור. בית המשפט דחה את טענת המערער כי לא הבחין במשטרה, שכן העובדות בהן הודה מצביעות אחרת. בית המשפט הדגיש את הסכנה הגוברת ואת תדירותם של אירועי נהיגה פרועה, והדגיש את הצורך בהחמרת הענישה. למרות שהכיר בזיהוי השגוי הראשוני של המשטרה, בית המשפט קבע כי מעשיו המסוכנים של המערער לא היו מוצדקים. בעקבות זאת החליט בית המשפט לערעורים להחמיר את תקופת מאסרו לארבע שנים, תוך שימת דגש על הצורך להישמע להנחיות אכיפת החוק ועל ההשלכות האפשריות של התנהגות פזיזה בכבישים ציבוריים.