ע"א 31506-12-16

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, אשר פינה את המערער מדירה שהושכרה בעבר לאביו המנוח, ולאחר מכן לאמו עד לפטירתה בשנת 2014, בנימוק שהיה לו מקום מגורים אחר. המערער, שהתגורר בדירה עם אמו ואשתו דאז (הנתבעת מס' 2), טען למעמד של דייר מוגן. בית משפט קמא קיבל את תביעת הפינוי של המשיב, בקובעו כי מאחר שהמערער לא הוכיח כי אין לו בית מגורים אחר – דירת עמידר בבעלות הנתבע מס' 2 – הוא אינו זכאי לדיירות מוגנת. המערער ערער על ההחלטה וטען כי דירת עמידר שייכת לנתבע 2 בלבד, וכי אין לו זכות חוקית להתגורר בה. ערכאת הערעור הסכימה עם המערער, וקבעה כי הראיות מלמדות כי לא הייתה לו זכות מגורים בדירת עמידר. הדירה נרכשה על ידי הנתבעת מס' 2 טרם נישואיהם, ומומנה על ידה ועל ידי אחיה, בעוד שהמערער מעולם לא התגורר בה ולא תרם לה כל תרומה כספית. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט הפרוצדורלי בקביעת ממצאים עובדתיים על סמך הראיות הוא קריטי, במיוחד כאשר הכרעת הדין מבוססת על הגשות בכתב, וחוסר תשומת לב לראיות של בית משפט קמא הוביל למסקנות שגויות. אשר על כן, פסק ערכאת הערעור לטובת המערערת, הותיר על כנו את צו הפינוי ודחה את תביעת המשיב. בנוסף, חויב המשיב לשלם למערער 30,000 ₪ הוצאות משפט והוצאות ערעור.