בש"א 17873/05

תקציר

אדם, שהורשע ברצח ב-1976 ונידון למאסר עולם, נלחם מאז על חפותו. לאחר שחרורו מהכלא הגיש ארבע בקשות למשפט חוזר, הרביעית שבהן אושרה לבסוף על ידי השופטת דורנר בשנת 2002. עם זאת, בטרם התקיים המשפט החוזר, הודיעה המדינה כי היא חוזרת בה מכתב האישום בשל הזמן שחלף והפכה את האינטרס הציבורי לעשות כן. המבקש זוכה לאחר מכן. לאחר מכן הגיש תביעה בגין נזקי גוף נגד המדינה, בטענה כי יש לראות בממצאים לטובתו של השופט דורנר השתק, וסירובה של המדינה להודות באשמה ולפצות אותו על הרשעתו הפסולה עולה כדי אפליה, במיוחד בהשוואה למקרים דומים אחרים. מנגד, טענו המשיבים כי על המבקש להוכיח את טענתו, וההחלטה על משפט חוזר אינה מהווה ראיה לחבות המדינה. השופט במקרה זה הסכים עם המשיבים בקובעו כי ההחלטה על משפט חוזר הייתה למראית עין בלבד ולא הוכיחה את חבות המדינה מעבר לספק סביר. יתר על כן, התנאים להשתק לא התקיימו במקרה זה, שכן הליך המשפט החוזר לא כלל בחינה מלאה של הראיות והעדויות. השופט גם לא מצא זהות בין הצדדים בתיק זה ובמקרים אחרים שבהם ניתן פיצוי, ועמדת המדינה כי יש לה תשתית ראייתית חזקה להוכחת אשמתו של המבקש לא השתנתה מאז ההליך הפלילי המקורי. לפיכך, נדחתה תביעת הנזיקין של המבקשים, והם חויבו לשלם למשיבים 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית משפטית.