ת"א 27706-04-15

תקציר

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה בשל שיהוי בהגשה, אך טענה זו לא התקבלה שכן היא לא הועלתה בסיכומים. עוד טענה הנתבעת כי ויתור מפורש של התובעת על תביעותיה להגדלות נוספות משתיק כל העלאת טענות ביחס להגדלות אלה. התובעת טענה כי מדובר בשינוי עמדת הנתבעת, אך גם טענה זו לא קיבלה השופטת וציינה כי על פי פסיקה קודמת אין צורך בטיעון מפורט של כל העובדות, וכי בעל דין אינו נדרש לפרט את כל הראיות בכתב התביעה. השופטת הפנתה למספר סעיפים בכתב ההגנה של הנתבעת, בהם נטען כי התובעת דורשת סכומים החורגים מהיקפו הכספי של החוזה, וכי מדובר בעבודות החורגות מהתקציב המוסכם. השופטת קיבלה את טענת הנתבע כי התובעת הסכימה לתקציב והציגה ראיות לכך בדמות תצהיר מטעם נציג הנתבעת, בצירוף אסמכתאות תומכות. ראיות אלה לא הופרכו די הצורך על ידי התובעת, שלא התייחסה למסמכים החתומים הרלוונטיים בתצהירים או בסיכומים שלה. השופט הגיע למסקנה כי התובע הסכים לבצע את העבודה בסכום המתוקצב וכעת אינו יכול לטעון אחרת. בנוסף, דחתה השופטת את טענות התובעת בדבר תכנון עתידי וויתור, וקבעה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. השופטת גם דחתה את טענת התובע כי הנתבע התעשר שלא בצדק, והסכימה עם הנתבע כי קיים הסדר חוזי תקף. משכך, דיני עשיית עושר לא חלו במקרה זה. השופט פסק לטובת הנתבע, דחה את תביעת התובע והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 50,000 ₪. פסק דין זה ניתן ביום 29.1.2023 בהיעדרם של שני הצדדים.