ס"ע 31309-10-11

תקציר

התובע, יובל דה פז, תבע את מעסיקתו לשעבר, דקל טורס בע"מ, בגין מספר תביעות הקשורות לעבודה בעקבות סיום העסקתו. השופט פסק לטובת דה פאס בחלק מהטענות ודחה אחרות. ראשית, באשר לתביעה להפרש בפיצויי פיטורים, קיבל השופט את טענתו של דה פז כי התפטרותו הייתה למעשה פיטורים מוסכמים הכרוכים בתשלום פיצויי פיטורים. הנתבע חויב לשלם לתובע הפרש פיצויים בסך 4,594 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.2010. באשר לתביעה לגמול שעות נוספות, קבעה השופטת כי דוחות העבודה של דה פז, שפירטו את שעות עבודתו, היו אותנטיים ואינם שנויים במחלוקת מצד הנתבעת. מאחר שדה פז קיבל שכר על פי דיווחים אלה, ובהתחשב בכך שלא היו לו הפסקות, הוא זכאי לגמול שעות נוספות החל מהשעה התשיעית של העבודה בכל יום. עם זאת, השופט ניכה שעה אחת בכל יום עבור זמן נסיעה, שאינו נחשב לזמן עבודה, והפסקה של חצי שעה בימים המורכבים מקווים בלבד. הצדדים הונחו לחשב את הפרשי השעות הנוספות בהתאם להנחיות השופט ולהגישם לבית המשפט עד למועד שנקבע. באשר לתביעה בגין הפרת חובה חקוקה לפי תקנות התעבורה, קבעה השופטת כי לא הוכח כי הנתבע הפר את התקנה או כי הפרה כלשהי גרמה לדה פז נזק. לפיכך, טענה זו נדחתה. גם התביעה לפיצויים בגין אי יידוע העובד על תנאי עבודתו נדחתה. השופט הסביר כי החוק המאפשר פיצוי בגין הפרה זו נכנס לתוקף לאחר סיום העסקתו של דה פז. עם זאת, השופטת ציינה כי הנתבעת לא הודיעה לתובע על תנאי עבודתו, אך לא מצאה כוונת זדון בעניין זה. לבסוף, נדחתה גם התביעה להפרשות נוספות לקרן הפנסיה של התובעת. השופטת נחה דעתה כי הנתבעת תרמה סכום סביר לקרן ואין כל ראיה להסכם כלשהו להפרשות גבוהות יותר. לסיכום, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הפרשי פיצויי הפיטורים ופסק לטובת התובע בעניין גמול שעות נוספות, תוך דחיית יתר התביעות. הסכום המדויק של גמול השעות הנוספות היה אמור להיות מחושב על פי הוראות השופט ולהיות מוגש לבית המשפט.