ת"א 6365-10-19

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לסיווג תביעה לצורך קביעת החובה בתשלום אגרת בית משפט. התביעה הנדונה הוגשה על ידי משיב כנגד עירייה, ועניינה ביצוע עבודות בניה. המשיב ביקש שני סעדים: האחד, לחייב את העירייה לבחון ולאשר את החשבונות שהוגשו לתשלום חלקי, והשני, להורות לעירייה להוציא צווי תחילת עבודה. העירייה טענה כי התביעה, אף שהוצגה כתביעה הצהרתית, היא במהותה תביעה כספית במסווה הצהרתי, ולכן יש לסווגה ככזו, שתחייב את המשיב בתשלום אגרה. בית המשפט בחן את הסעדים המבוקשים ומצא כי הסעד הראשון, אף שהוא מנוסח כהצהרתי, הוא למעשה תביעה כספית, שכן הוא יוביל לחובת העירייה לשלם למשיב. הסעד השני, לעומת זאת, נמצא כתביעה לצו מניעה, ולא כתביעה כספית, שכן הוא ביקש לחייב את העירייה להוציא צו, שהיעדרו מנע מהמשיבה להתחיל בעבודות. מאחר שלתביעה היו שני סעדים נפרדים, האחד כספי והשני שאינו כספי, קבע בית המשפט כי על המשיב לשלם אגרה בגין התביעה הכספית, בעוד שהאגרה בגין התביעה הלא כספית כבר שולמה. האגרה בגין התביעה הכספית נדרשה להיות משולמת בתוך 30 יום, ועם התשלום נדרשה העירייה להגיש כתב הגנה בתוך 60 יום.