ת"א 1636/00

תקציר

התובעת, המנהלת בית מלון, תבעה את המועצה האזורית תמר בטענה כי דמי הביוב שהיא משלמת מחושבים באופן לא הוגן. אגרות הביוב מחושבות על פי כמות המים שהתובעת צורכת, ולא על פי כמות הביוב שהמלון שלה מזרים לרשת המועצה. התובעת טענה כי שיטת חישוב זו אינה סבירה משום שכמות משמעותית מהמים הנצרכים על ידי בית המלון שלה אינם מוזרמים למערכת הביוב - לרבות מים המשמשים להשקיה ולבריכות שחייה, ומים המתאדים. התובעת דרשה את השבת הסכומים שנגבו ממנה ביתר מאז שנת 1993. בית המשפט בחן האם שיטת החישוב סבירה ופסק לטובת המועצה הנתבעת. השופט ציין כי חוק הרשויות המקומיות הסמיך את הנתבעת לגבות אגרות ביוב על פי סולם שנקבע בחוק עזר. השופט הדגיש כי על בתי המשפט להגביל את התערבותם בשיקול הדעת של הרשויות המקומיות, ולהתערב רק במקרים של חוסר סבירות קיצוני. השופטת הסכימה עם טענת הנתבעת כי בדיקת כמות השפכים המוזרמים על ידי כל צרכן אינה מעשית. הוא גם קיבל את הסברו של הנתבע כי שיטת החישוב הנוכחית היא הגישה הנכונה, הנכונה והמדויקת ביותר, שכן מדידת כמויות ביוב אינה אפשרית בעלות סבירה. כמו כן, קבעה השופטת כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה בנוגע לכמות הביוב ששפך בית המלון שלה או טענת האפליה שהעלתה כלפי מלונות אחרים. באשר ליחס שבין הוצאות המועצה לבין הכנסותיה מאגרות ביוב, מצאה השופטת כי טענות התובעת לא הוזכרו בכתב תביעתה ויש לראות בהן הרחבה של חזיתות פסולות. השופטת בחנה את הטענות בכל מקרה ומצאה כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הכנסותיה הפוטנציאליות של המועצה עלו על הוצאותיה. השופטת דחתה גם את טענת התובעת כי הנתבעת לא הציגה את החישובים עליהם התבסס חוק העזר, וציינה כי יש להניח כי הפעולה המנהלית חוקית ותקפה, מה גם שחוק העזר נחקק לפני זמן רב. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת והורה לה לשלם את הוצאות הנתבעת, כולל 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.