ע"מ 3/11

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר, שקבע כי המערערים אינם כשירים להורות לילדם והתיר למסור את ילדם לאימוץ. בפסק הדין נקבע כי התערבות בית המשפט מוצדקת במקרים בהם הורה אינו מגן על ילדו, ומצבה של המשפחה נופל בגדר הוראות חוק האימוץ. המערערים נמצאו חסרי מסוגלות הורית, והראיות הראו כי גרמו נזק חמור לילדם תוך הזנחה ומניעת טיפול נדרש. בית המשפט שקל ודחה גם את טענות המערערים בדבר כשירות חוות הדעת של המומחים והאפשרות שהילד יאומץ על ידי קרובי משפחה. יתר על כן, השופטים הסכימו כי "אימוץ פתוח", שיאפשר להורים הביולוגיים לשמור על קשר עם הילד, אינו לטובת הילד. פסק הדין הדגיש את הצורך לתעדף את טובת הילד ולהגן עליו מפני פגיעה אפשרית. דחיית הערעור התקבלה פה אחד על ידי השופטים, שגם הסכימו כי אין לאפשר למערערים לקבל עדכונים על התפתחות הילד בשל חוסר יכולתם לקבל את האימוץ.