ת"א 1874/09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם חכירה לקרקע חקלאית שתוקפו פג בשנת 2007 ולא חודש. התובעת, המשכירה, תבעה את הנתבעים, החוכרים, לפינוי, בטענה שלא עיבדו את הקרקע כפי שנקבע בהסכם החכירה. הנתבעים טענו כי מחדלם לא היווה הפרה שכן בהסכם לא צוין במפורש אי עיבוד, ועוד טענו כי התובעת אישרה העברת זכויות בחלקות אחרות שגם הן לא עובדו. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובעת, בקובעו כי מטרת חוזה השכירות ברורה וכי אי עיבוד מהווה הפרה. טענות הנתבעים בדבר העברת זכויות בחלקות אחרות נדחו, שכן בית המשפט מצא כי לתובע, כרשות מינהלית, הייתה זכות לחזור בה מכל החלטה שגויה וכי האישורים הקודמים לא חייבו את התובעת לעשות כן במקרה זה. זאת ועוד, הימנעותם של הנתבעים מנקיטת כל פעולה משפטית לחידוש חוזה השכירות או לחתירה להסכם חדש הכבידה עליהם. השופט הורה לנתבעים לפנות את הקרקע ולשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.