עב"ל 35137-05-12

תקציר

המערער, מוסלמי מקבל גמלת הבטחת הכנסה שעזב את הארץ פעמיים בשנה אחת, ערער על שלילת גמלתו בחודשים אפריל ומאי. היציאה הראשונה הייתה לירדן לבקר את בתו החולה, והשנייה הייתה עלייה לרגל למכה כחלק ממצוות אל עומרה. חוק הבטחת הכנסה קובע כי מוטבים שעוזבים את ישראל פעמיים באותה שנה אינם זכאים לגמלאות במהלך החודשים שבהם הם שוהים מחוץ למדינה. המערער טען כי סעיף זה פגע שלא כדין בזכותו לקיום מינימלי בכבוד ובזכותו לחופש דת. בית המשפט קבע כי שלילת ההטבות עולה בקנה אחד עם החוק ואינה פוגעת בזכויותיו החוקתיות של המערער. בית המשפט פירש את החוק כעוסק בעיקר בטריטוריאליות – העיקרון לפיו על המוטבים להתגורר בישראל כדי לקבל הטבות – ולא בעלות היציאה מהארץ, המעידה על קיומה של הכנסה. בית המשפט מצא כי פגיעתו העקיפה של החוק בזכותו של המערער לקיום מינימלי בכבוד ולחופש הדת שלו עומדת בדרישות פסקת ההגבלה, בהיותה תנאי סביר לקבלת הטבות. יתר על כן, ניסיונותיו החוזרים ונשנים של המחוקק לתקן את החוק כך שיכלול עלייה לרגל דתית כחריג לעקרון הטריטוריאליות הצביעו על כך שהוא השמיט במכוון מסעות כאלה. לפיכך, הערעור נדחה.