ב"ל 36519-02-21

תקציר

התובע, מר אדי אוחנה, עובד ברכבת ישראל מזה 28 שנים, והוא הגיש תביעה להכרה בליקוי השמיעה והטינטון שלו כפגיעה בעבודה. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, דחה את תביעתו בנימוק של היעדר הוכחה לחשיפה לרעש מזיק בעבודה. בית הדין לעבודה פירט את תפקידיה של התובעת ברכבת ישראל לאורך השנים וסקר את בדיקות החשיפה לרעש שנערכו לעובדים בתפקידים דומים. מהראיות עולה כי עובדים בתפקידים אלה, לרבות התובע, לא נחשפו לרמות רעש מזיקות כהגדרתן בחוק. הבדיקות המעטות שהראו חשיפה לרעש מזיק יוחסו לנסיבות ספציפיות או להתנהגויות אינדיבידואליות שאינן רלוונטיות למצבו של התובע. זאת ועוד, התובע לא הביא ראיות התומכות בטענותיו בדבר מספר שעות העבודה, תפקידו כמנהל תחנה או ייחודה של תחנת חיפה חוף הכרמל. ככלל, בית הדין מצא כי התובע לא עמד בדרישות להכרה בליקוי השמיעה והטינטון שלו כפגיעה בעבודה, ולכן התביעה נדחתה. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום מיום קבלתה.