רע"א 8316/22

תקציר

פסק הדין מתייחס בעיקר לטענת המבקשים לזכות ערעור, וטוען כי החלטת בית משפט קמא הייתה סופית. בית המשפט ניתח האם מדובר ב"פסק דין" או בהחלטה אחרת, והגיע למסקנה כי היא תפקדה כפסק דין בסיום סכסוכי תשלום דמי השכירות הספציפיים בין הצדדים, למרות היותה סוגיה אגבית בתיק חדלות הפירעון הרחב יותר. עם זאת, בית המשפט שקל להתייחס לבקשת הערעור כאל ערעור פורמלי. טענות המבקשים בדבר אי תשלום דמי שכירות נדחו בשל היעדר התחייבות מצד הבנק או הנאמנים במסגרת הסדר הנושים. ההסדר, שנועד לשיקום כלכלי, לא חייב את הבנק לכסות את התחייבויות החברה כמו דמי שכירות, שכן הוא נועד בעיקר להשלים את הפרויקט. בית המשפט הדגיש כי חריגות מהסדר הנושים המוסכם ישבשו את הליך חדלות הפירעון. סעיפים 73(א) ו-78(א) לחוק חדלות פירעון, אותם הפעילו המבקשים, נמצאו לא רלוונטיים לאישור הסדר לאחר הסדר נושים משום שהם נוגעים לשלבי שיקום ביניים, שאינם ישימים כאן. בנוסף, כל תביעות פיצויים כפולות לא היו מוצדקות מכיוון שתביעות חוב מחודשים קודמים כבר טופלו. גם הבקשה לדוחות התקדמות של הנאמנים נדחתה, לאור הדיווח הקיים לבית המשפט. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר המבקשים הופנו לכיסוי הוצאות המשפט של המשיבים השונים.