עמ"ש 47268-04-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על גישה לחומרי גלם פסיכולוגיים והקלטות הקשורות לתיק משפטי. המערערת, שהייתה מעורבת בעניין משפטי הנוגע לכשירות הורית וטענות להתעללות במשפחה, ביקשה לעיין בחוות הדעת הפסיכולוגית של המומחה ובנתונים גולמיים ששימשו במסגרת ההליך קמא. בית משפט קמא נעתר לבקשת המומחה, והתיר את העברת החומרים לפסיכולוג קליני מטעמו של המערער בתנאים מסוימים. הערעור על החלטה זו נדחה. השופטים קבעו כי הזכות לעיין בניירות עבודה של מומחים אינה מוחלטת וניתן להגביל אותה על בסיס אינטרסים חשובים אחרים. במקרה זה, הסטנדרטים המקצועיים של פסיכולוגים, שמטרתם לשמור על סודיות המבחנים הפסיכולוגיים ולשמור על יעילותם, נחשבו ראויים להגנה. בית המשפט אישר את ההחלטה להתנות את מסירת חומרי הגלם, והבטיח שהם יימסרו לפסיכולוג קליני מוסמך. זאת ועוד, הסבירו השופטים כי זכותו של המערער למידע רפואי לפי חוק זכויות החולה אינה חלה במקרה זה, שכן האבחון הפסיכולוגי לא נחשב לטיפול רפואי. החוק מבחין בין אבחון פסיכולוגי לטיפול, ותפקידו של המומחה היה הערכה ולא טיפול. גם אם היה חל חוק זכויות החולה, הייתה המערערת זכאית רק למידע רפואי הנוגע לעצמה, ולא לחומרי גלם הנוגעים לאנשים אחרים המעורבים בפרשה. בנוסף, ציינו השופטים כי דרישת המערערים חרגה מעבר לרישומים אישיים, והמידע הרפואי לו הם זכאים אינו כולל את רישומו האישי של המומחה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪. פסק דין זה, קבעו השופטים, אישר את האיזון בין זכות העיון של המערער לבין האינטרסים של קהילת הפסיכולוגים בשמירה על טוהר מבחניהם.