ע"א 4779/09

תקציר

הכרעת הדין מקבלת את טענת המערער כי קיים פער משמעותי בין קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא לבין תוצאת השומה הסופית. בית המשפט קיבל את הגדרתו של המערער את עיסוקו כשירות מוסך נייד, דבר המשפיע באופן משמעותי על תנאי השומה. השופט הגיע למסקנה כי אין להעריך את המערער כאילו עבד 8 שעות ביום, מעל 200 ימים בשנה, כפי שקבע בית משפט קמא. בנוסף, יש להעריך כל עובד מתלמד כשליש עובד ולא כשני שלישים המשתמעים מפסק דינו של בית המשפט קמא. פסק הדין משנה את החישובים לשנים 1995 עד 1998, ומוסיף כ-25% למחזור המוצהר לאותן שנים, וכתוצאה מכך הסכומים המתוקנים הבאים: 1995 - 51,228 ש"ח, 1996 - 65,228 ש"ח, 1997 - 65,165 ש"ח ו-1998 - 71,600 ש"ח. עוד נקבע בפסק הדין כי לא יתווספו קנסות או ריבית לסכום הקרן, והמשיב חויב לשלם 30,000 ₪ שכר טרחת עורך הדין של המערערת. השופט א' רובינשטיין והשופט א' פוגלמן מסכימים עם פסק הדין שניתן על ידי השופט י' עמית.