עש"א 54865-10-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים: **עובדות הרקע:** התיק עוסק בבקשת פסלות שופטת שהוגשה על ידי המערער, אברהם ויזל, כנגד השופטת לימור ביבי, הדנה בערעור שהגיש המערער על פסק דין של המפקח על רישום המקרקעין. הערעור עסק בסכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בנוגע לרטיבות מדירותיהם. המפקח דחה את הגנתו של המערער וחייבו לבצע תיקונים, תוך חיובו בהוצאות גבוהות. **התפתחות ההליך המשפטי:** 1. **פסק הדין הראשון של השופטת ביבי:** השופטת דחתה את הערעור על הסף, בנימוק של איחור בהגשתו, מכיוון שכללה בימי הפגרה במניין הימים להגשת הערעור. בנוסף, ולמעלה מן הצורך, הביעה דעתה כי סיכויי הערעור נמוכים, בהתבסס על התנהלותו של המערער. 2. **התערבות בית המשפט העליון:** בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור, וקבע כי אין להביא בחשבון את ימי פגרת בתי המשפט לצורך הגשת ערעורים על החלטות המפקח. הורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי. 3. **החלטת השופטת ביבי לאחר החזרת התיק:** השופטת קבעה מועד לדיון בערעור לגופו. 4. **בקשת הפסלות:** המערער הגיש בקשה לפסילת השופטת, בטענה כי התבטאויותיה בפסק הדין הראשון, כמו גם העובדה שהערעור הוחזר אליה, מעלות חשש ממשי למשוא פנים. **עילות הפסלות הנטענות על ידי המערער:** * **דחיית הערעור על הסף ללא דיון מעמיק:** המערער טוען שהשופטת דחתה את הערעור ללא דיון מהותי בהתנהלות המפקח. * **התבטאויות נחרצות בפסק הדין הראשון:** לטענתו, קביעתה של השופטת כי סיכויי הערעור נמוכים, ב"למעלה מן הצורך", מעידה על נעילת דעת. * **פסיקת הוצאות גבוהות:** המערער טוען שהחיוב בהוצאות של 3,000 ₪, בעוד שבפסק דין קודם לא נפסקו הוצאות, מעיד על משוא פנים. * **"העלמת" החלטה:** המערער טוען שהשופטת "מעלימה" החלטה שהייתה משמעותית לטענותיו. * **סתירות פנימיות:** נטען שקיימות סתירות בין קביעות השופטת בהחלטות שונות, המעידות על חוסר עקביות ועל משוא פנים. * **חשש ל"משחק מכור":** המערער סבור שהשופטת "מעורבת אישית" ולא תדון בערעור באופן אובייקטיבי. * **התייחסות שגויה להנחיות בית המשפט העליון:** המערער טוען שהשופטת "מזייפת" את דברי בית המשפט העליון. **הכרעת בית המשפט (השופטת ביבי):** השופטת דחתה את בקשת הפסלות, וקבעה כי: 1. **המבחן לפסלות:** המבחן לפסלות שופט הוא מבחן אובייקטיבי מחמיר – קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. תחושה סובייקטיבית של בעל דין אינה מספקת. 2. **אמון הציבור:** מטרת דיני הפסלות היא חיזוק אמון הציבור במערכת השפיטה, אך פסילה שלא לצורך פוגעת בתקינות ההליכים. 3. **החזרת הליך לדיון:** העובדה שהליך הוחזר לדיון בפני אותה שופטת לאחר התערבות ערכאת ערעור אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית. על השופט להמשיך לדון בהליך מתוך חזקת מקצועיות. 4. **התבטאויות בפסק הדין הקודם:** השופטת קבעה כי התבטאויותיה בפסק הדין הראשון, שנאמרו "למעלה מן הצורך", לא העידו על נעילת דעת. היא הסבירה כי מדובר בהערכות ראשוניות על בסיס המסמכים, וכי בקביעת מועד לדיון נותנת היא ביטוי להזדמנות לצדדים להציג את טענותיהם באופן מלא. 5. **הבדל בין הליך פרוצדורלי להכרעה מהותית:** השופטת הדגישה כי ההחלטה הראשונית שבוטלה על ידי בית המשפט העליון עסקה בנושא פרוצדורלי (מניין הימים להגשת ערעור) ולא בממצאים עובדתיים או מהימנות, ולכן אין בכך כדי להצדיק פסילה. 6. **התייחסות לטענות ספציפיות:** * **"שקר" ו"זיוף":** השופטת דחתה את הטענה כי "זייפה" את דברי בית המשפט העליון, והסבירה כי השבת ההליך ל"בית המשפט המחוזי" התייחסה אליה באופן מובן. * **טעות קולמוס:** טעות בפסק הדין הראשוני לגבי החלטה אחרת הוגדרה כ"טעות קולמוס". * **פיקדון:** העברת כספי הפיקדון הייתה על פי החלטה של רשות אכיפה וגבייה, ולא בשל החלטה עצמאית של השופטת. * **יידוע המערער:** השופטת דחתה את הטענה כי היה עליה ליידע את המערער בדבר החלטות, שעה שעורך דינו פעל באופן אקטיבי. 7. **הזכות והחובה לשבת בדין:** השופטת הדגישה כי קיימת חובה על שופט לדון בתיק בהיעדר עילת פסלות מוצדקת, וכי שחרור בלתי ראוי מהליך פוגע באמון הציבור. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **המבחן האובייקטיבי של משוא פנים:** פסק הדין מדגיש שוב ושוב את המבחן האובייקטיבי המחמיר הנדרש להוכחת חשש למשוא פנים. זהו עיקרון יסוד בדיני הפסלות, המבטיח כי החלטות פסילה לא יתבססו על פרשנויות סובייקטיביות של בעלי דין. * **חזקת המקצועיות והאחריות של השופט:** בית המשפט מדגיש את חזקת המקצועיות של השופט, ואת חובתו להמשיך ולדון בתיק גם לאחר התערבות של ערכאת ערעור, אלא אם כן מתקיימת עילת פסלות ברורה. זהו חיזוק של אמון הציבור בשופט ובמערכת המשפט, המאפשר תיקון שגיאות ללא צורך בפסילה אוטומטית. * **הבחנה בין החלטות פרוצדורליות להכרעות מהותיות:** ההבחנה בין התערבות של ערכאת ערעור בנושא פרוצדורלי (כמו מניין ימים) לבין התערבות בהכרעות מהותיות (כמו ממצאי מהימנות) היא משמעותית. התערבות פרוצדורלית לרוב אינה מהווה עילת פסלות. * **התבטאויות "למעלה מן הצורך":** השופטת מבהירה כי התבטאויות שנאמרו "למעלה מן הצורך" בפסק דין ראשוני, אשר נדחה על ידי ערכאת הערעור, אינן מהוות בהכרח נעילת דעת, במיוחד כאשר הן מבוססות על הכתבים בלבד ולאחר שלא נשמעו טענות הצדדים. * **לשון משתלחת:** השופטת מתייחסת ללשון התוקפנית של המערער כלפי בית המשפט, ומדגישה כי עניינים אלו אינם תורמים לדיון ענייני. * **חידוש (או הדגשת) של עקרון:** פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו החזרה לדיון בפני אותה ערכאה לאחר התערבות של ערכאת הערעור, אינה משמיעה עילת פסלות, אלא מהווה חלק מהליך התיקון וההתקדמות המשפטית. **לסיכום,** פסק הדין מדגים את היישום של הכללים הנוקשים בנוגע לפסילת שופט, תוך איזון בין הצורך להבטיח הליך הוגן וחשש למשוא פנים, לבין חובת השופט לדון בתיק והאמון במערכת המשפט. השופטת ביבי פעלה בהתאם להלכה הפסוקה, דחתה את בקשת הפסלות, והדגישה את חשיבות המשך הדיון בהליך על מנת להגיע להכרעה צודקת.