עע"מ 7206/12

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה ייצוגית שהוגשה נגד רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי (המשיבים) בנוגע לסיווג שכר עבודה המכונה "דמי ארגון" לצורכי מס. המערערת בתיק זה שימשה כבאי כוחם של התובעים המייצגים בתובענה הייצוגית האמורה. התביעה הובילה להסכם פשרה לפיו הסכימו המשיבים להכיר במחצית מדמי הארגון כהוצאה מוכרת לצורכי מס, הן רטרוספקטיבית לשנות המס 2005 עד 2010, והן באופן פרוספקטיבי מינואר 2011 ואילך. שוויו הכולל של היישוב נאמד בכ-3.45 מיליארד שקל. בקשתו הראשונית של המערער לשכר טרחת עורך דין בסך 45 מיליון ₪, כ-10% משווי ההטבה בדיעבד, נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, אשר פסק לו במקום זאת מיליון ₪. החלטת בית המשפט התבססה בעיקרה על הטענה כי המערערת יכלה להימנע מהצורך בהתדיינות משפטית בכך שניסתה תחילה לפתור את הסוגיה מול רשות המסים. המערערת ערערה על החלטה זו, וכעת קבע בית המשפט העליון כי יש להכפיל את שכר הטרחה שנפסק ל-2 מיליון ₪. החלטה זו התקבלה מבלי להביע דעה בשאלה האם קיימת חובת ניסיון פתרון לפני הגשת תביעה ייצוגית. בית המשפט בחר להפעיל את שיקול דעתו לטובת הגדלת שכר הטרחה, בהתחשב בתועלת המשמעותית שהושגה לקבוצה, בנסיבות המקרה ובעקרונות הכלליים המסדירים פסיקת שכר טרחה בהליכי תובענה ייצוגית. פסק הדין מביא בחשבון גם את הכלל לפיו ערכאות ערעור נוהגות בדרך כלל באיפוק בהתערבותן בהחלטות פרוצדורליות המתקבלות על ידי ערכאות נמוכות יותר. לפיכך התקבל הערעור, ונפסק למערער 2 מיליון ₪ שכר טרחת עורך דין.