חדל"פ 30751-04-20

תקציר

ב"כ היחיד | ב"כ ממונה חדלות פירעון | הנאמן (עו"ד מרדכי האן מרקוביץ) **נושא:** האם יש לחייב את החייב להוסיף כספים לקופת הנשייה מכספי תגמולים המתקבלים מאגף השיקום עקב הכרתו כנכה הסובל מפוסט טראומה? **העובדות הרלוונטיות:** * החייב צבר חובות עקב ניהול עסק מזון שנסגר. הליך חדלות פירעון נפתח ב-24.4.20. * ביום 02.11.21 ניתן צו לשיקום כלכלי, במסגרתו התחייב החייב להוסיף 108,000 ₪ ב-60 תשלומים חודשיים של 1,800 ₪. * ביום 21.01.25, בעקבות שירות מילואים במלחמת חרבות ברזל, אובחן החייב כסובל מפוסט טראומה קיצונית (PTSD), הכוללת התקפי חרדה, פלאשבקים ואי שקט. שהה באשפוז ב"בית מאזן" של משרד הביטחון. * רעיית החייב טענה כי עקב מצבו הנפשי של החייב, קשייו והצורך בטיפול נפשי גם לאחד מילדיהם, אין באפשרותה לעמוד בתשלום צו השיקום. * ביום 01.07.24, הוכר החייב כנכה על ידי אגף השיקום, וקיבל מענק חד פעמי וכן מקדמה על חשבון תגמולים. עד למועד ההחלטה, לא עבר ועדה רפואית לקביעת נכות זמנית או צמיתה. * במהלך התקופה שמחודש 07/24 עד 12/25, קיבל החייב תגמולים ממשרד הביטחון בסך כולל של 551,975 ₪ (כ-32,500 ₪ לחודש), אשר כללו, בין היתר, תשלומי תט"ר (תגמול בתקופת טיפול רפואי) בסך של כ-16,729 ₪ לחודש, החזר הוצאות שכר דירה, טיפולים רפואיים, תרופות, טיפולים לילדים, ועוד. * הנאמן והממונה טענו כי תשלומי התט"ר מהווים "חלף שכר" בגין אובדן כושר השתכרות, ולכן מוקנים לקופת הנשייה. * ב"כ היחיד טען כי תשלומי התט"ר אינם שייכים לקופת הנשייה, וכי הם מהווים גמלה מוגנת על פי סעיף 217(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, המפנה לסעיפים 303 ו-311 לחוק הביטוח הלאומי. בנוסף, נטען כי תכלית התשלום היא כיסוי הוצאות רפואיות ושיקום, וכי אם לא יוכר כנכה, ייאלץ להחזיר את התשלומים. * ההחלטה המקורית מיום 01.04.25 אישרה הקדמת תשלומים בתכנית הפירעון, בכפוף לכך שתקופת הקניית הנכסים תישאר על כנה. * בהמשך, הוסכם על הפחתת צו השיקום ב-20,000 ₪, כך שהחייב יוכל לקבל הפטר כנגד תשלום בסך 14,700 ₪. החלטה זו בוטלה בסופו של דבר. **השאלה המשפטית המרכזית:** האם תגמולי התט"ר (תגמול בתקופת טיפול רפואי) המשולמים לחייב על ידי אגף השיקום, בגין פוסט טראומה שנגרמה לו עקב שירות מילואים, מהווים "נכס" המוקנה לקופת הנשייה בהליך חדלות פירעון, או שמא מדובר בגמלה מוגנת? **ניתוח משפטי ועקרונות משפטיים:** 1. **מעמד תגמולי תט"ר:** * על פי הפסיקה (למשל, עע"מ 543/13 עמוס גזית נ' משרד הביטחון, וכן פסיקות בבתי המשפט השלום), תגמולי תט"ר מלא (לפי תקנה 14 לתקנות הנכים) נועדו להוות **תחליף לימי מחלה** ולהבטיח שהנכה לא ייאלץ לנצל ימי מחלה רגילים לצורך טיפול בנכותו המוכרת. התגמול משולם כאשר קיים **אובדן זמני של כושר עבודה** עקב קבלת טיפול רפואי, ולא עקב הנכות עצמה. * עם זאת, נקבע גם כי תגמול זה מהווה **"חלף שכר"** (כפי שנקבע בפסק דין ע"א 10217/16 ב.ת.ב- בנייני תעשיה באר שבע בע"מ נ' רפאל ואח', אשר דן בפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות כנכס). * החוק (סעיף 43(ב)(2) לחוק הנכים) קובע שאם חייל משוחרר לא יוכר כנכה, הוא חייב להחזיר את התגמולים ששולמו לו. 2. **הקניית נכסים בהליכי חדלות פירעון:** * סעיף 164(א) לחוק חדלות פירעון קובע כי כל נכס שיוקנה ליחיד בתקופת התשלומים ייכלל בנכסי קופת הנשייה. * סעיף 217 לחוק חדלות פירעון קובע כי לא יכללו בנכסי קופת הנשייה זכויות לגמלה שחלות עליהן הוראות סעיפים 303 או 311 לחוק הביטוח הלאומי, או הוראה בחיקוק אחר המחילה את הסעיפים האמורים או קובעת הסדר דומה. * סעיף 311 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "זכותו של אדם לגמלה לא תוקנה לנאמן בהליכי חדלות פירעון". * סעיף 15 לחוק הנכים קובע כי "אין להטיל עיקול על תגמול או על זכאות נוספת". בית המשפט קבע כי הוראה זו מהווה הסדר דומה לסעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי, ולכן ניתן לפרש את התגמולים כגמלה מוגנת שאינה מוקנית לקופת הנשייה. 3. **מתח בין דין לצדקה:** * ההחלטה מדגישה את המתח בין דרישות החוק (הקניית נכסים לנושים) לבין עקרונות הצדק והחסד, במיוחד במקרים של נכים הסובלים מפוסט טראומה, אשר חירפו נפשם למען המדינה. * בית המשפט מצטט את דברי השופט א' רובינשטיין בבע"מ 3829/04 טויטו, המדגיש את שילובם של הדין והצדקה. * הפסיקה בעניין עע"מ 543/13 עמוס גזית מדגישה את מחויבות המדינה כלפי חייליה, ואת תכליתו של חוק הנכים להעניק ביטחון סוציאלי. 4. **הגמשת צו התשלומים:** * גם אם יש גמלאות מוגנות, כאשר בוחנים צו תשלומים, יש לבחון את כלל הכנסות התא המשפחתי. במקרים בהם יש גמלאות בהיקף ניכר, ניתן לשקול הגדלת צו התשלומים (בהתאם לסעיף 165(ב) לחוק חדלות פירעון, המאפשר לבית המשפט לאשר העברת סכומים לידי החייב אם הם דרושים לו). **הכרעת בית המשפט:** * **תשלומי התט"ר:** בית המשפט קובע כי **לא יהיה מקום להקנות את תשלומי התט"ר לקופת הנשייה**. זאת, אף על פי שמבחינה עיונית הם מהווים פיצוי מחליף שכר. הנימוקים לכך הם: * **הגנה על גמלאות נכים:** ככלל, תגמולי נכים פטורים מעיקול (סעיף 15 לחוק הנכים), מה שמצביע על תכלית חקיקתית להגן על הנכים. הוראה זו דומה לסעיפים 303 ו-311 לחוק הביטוח הלאומי, ולכן ניתן לפרשם כאילו התגמולים אינם מוקנים לקופה. * **שיקום החייב ומשפחתו:** נוכח מצבו החמור של החייב, הפגיעה הקשה בתפקודו, והשלכותיה על משפחתו, בית המשפט סבור שיש להפנות את הכספים שמקבל מאגף השיקום לשיקומו, לטיפול במשפחתו ולרווחת התא המשפחתי, על פני נטילת חלק מהם לטובת הנושים. נטל ההוכחה כי הכספים אינם נדרשים לשיקום לא הוכח באופן מספק, במיוחד לאור העובדה שהחייב היה נתון בטיפול של "בית מאזן" וקיים חשש ממשי לחייו. * **"כבשת הרש":** בית המשפט מתייחס לתגמולים כמקרה מיוחד של "כבשת הרש", שכן החייב אינו נהנה מהם במובן של חיים נוחים, אלא הם נדרשים כמעט במלואם לכיסוי צרכיו הרפואיים והשיקומיים, וצרכים נלווים של משפחתו, הנגרמים עקב פציעתו. * **שינוי צו השיקום הכלכלי:** * בית המשפט קובע כי **לא היה מקום להפחית את צו השיקום בסך 20,000 ₪**. למרות שבקשתה של רעיית החייב נבעה ממצוקה אמיתית, לו היו כל העובדות בפני בית המשפט בזמן ההחלטה המקורית (קרי, קבלת התגמולים המשמעותיים), לא היה מקום להפחית את הסכום הכולל שנקבע. * **הביטול של הפחתת צו השיקום:** ההחלטה בדבר הפחתת צו השיקום הכלכלי מבוטלת, והחייב יידרש להוסיף לקופה את סך 20,000 ₪ תוך 30 יום. * לאחר תשלום זה, יוכל החייב לפנות לממונה לקבלת אישור להפטר. **חידוש או הדגשה משפטית:** ההחלטה מדגישה את **האיזון העדין בין דיני חדלות הפירעון, המבקשים להבטיח את זכויות הנושים, לבין עקרונות של צדק, חמלה והגנה על נכים וקורבנות מלחמה**. בית המשפט מכיר בכך שגם כאשר כספים מוגדרים כ"חלף שכר" מבחינה משפטית, תכליתם המקורית והנסיבות האישיות הקשות של החייב עשויות להצדיק חריג מהכלל, ולמנוע את העברתם לקופת הנשייה, במיוחד כאשר הם נדרשים לשיקומו ולרווחתו של החייב ומשפחתו. ההחלטה מחזקת את ההגנה על תגמולי נכים, גם אם הם בעלי מאפיינים של "חלף שכר", כאשר הם מהווים "כבשת הרש" של הנכה.