ע"א 675/82

תקציר

במקרה משפטי מורכב זה, ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בתביעת נזקי גוף של עוזרת בית מתאונת דרכים לפני חקיקת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט המחוזי פסק בעבר פיצויים על סמך עדות מומחה בדבר נכותו הפיזית והתפקודית של המערער, והעדיף חוות דעת ישנה על פני הערכה מאוחרת יותר של המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט העליון הבהיר מספר עקרונות משפטיים: הוא קבע כי הערכות נכות לפי חוק הביטוח הלאומי אינן מחייבות בתביעות נזיקין ומצדיקות קביעת נכות תפקודית גבוהה יותר בשל השפעת הפגיעה על כושר עבודתה של עוזרת הבית. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן להגיש ראיות באופן פסול באמצעות צירופים לסיכומים בכתב ללא הסכמה. המערערת לא הייתה זכאית לפיצוי נוסף בגין אובדן חופשה שנתית, שכן כבר פוצתה כאילו עבדה כל השנה. הודגש שיקול דעתו של בית המשפט בקביעת פיצויים בגין כאב וסבל; עם זאת, הסתמכות טכנית על התקנות לאחר התאונה נמצאה בלתי ראויה. בית המשפט העליון התאים את שיעור הנכות התפקודית ל-75% וחישב מחדש את הפיצוי כך שיהיה גבוה משמעותית, המשקף שינוי זה. הניכויים בגין קצבאות הביטוח הלאומי אושרו, אך הודגש ההליך הראוי לחישוב ניכויים אלה. בית המשפט גם קבע הנחיות לשכר טרחת עורך דין, וציין שיקול דעת בחריגה משיעורי המינימום. באשר לריבית והצמדה, בית המשפט העליון קבע ריבית על רווחים עתידיים ממועד פסק הדין ועד לתשלום, ובכך תיקן את הפיקוח הקודם. הפיצוי הכולל, לאחר ניכויים נדרשים והתאמות ריבית, עודכן, והפרשי הצמדה חלו ממועד פסק הדין. כמו כן הורה בית המשפט על שחרור כספים שעוכבו בעבר עד להחלטת ועדת הערר של הביטוח הלאומי ופסק הוצאות לטובת המערער. השופט אנור חלק על ההיבט של עקיפת שיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין פסיקת כאב וסבל.