ה"פ 7801-10-12

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם הסכם פשרה בין אנקורי לגל-אר מתייחס רק לדירה או גם לזכויות נוספות הקשורות בה. השופט פותח בפרשנות הסכם הפשרה עצמו ומוצא כי בעוד המונח "דירה" מוגדר באופן צר במבוא להסכם, הוראות אחרות מרמזות כי הצדדים התכוונו לכלול את הזכויות הנוספות בהגדרה. נסיבות חיצוניות, לרבות הסכם מימון מוקדם והערת אזהרה, תומכות בפרשנות כי הדירה כוללת את הזכויות הנוספות. בנוסף, השופטת בוחנת את תכליתו האובייקטיבית של הסכם הפשרה ומוצאת כי הכללת הזכויות הנוספות מתיישבת עם ההיגיון הכלכלי ועם מטרת ההסכם. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי הזכויות הנוספות, מרגע שהוצמדו לדירה, הופכות לחלק בלתי נפרד ממנה, ולכן אין זה סביר עבור גל-אר לוותר עליהן במשתמע. השופט מסכם כי יש לפרש את הסכם הפשרה כך שיכלול את הזכויות הנוספות בהגדרת הדירה. לפיכך, הסכם חלוקה שמטרתו העברת זכויות אלה אינו מחייב משפטית את גל-אר. עוד מציינת השופטת כי אנקורי פעלה בחוסר תום לב בכך שלא גילתה את הסכם החלוקה בעת חתימת הסכם הפשרה. לבסוף השופט מחליט כי גל-אר זכאית לקבל את הדירות עם הזכויות הנוספות, מורה לאנקורי לכסות את הוצאותיהם המשפטיות ופוסק להם שכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל.