ע"א 9060/11

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט את הבקשה ואת תשובות המשיבים, ובסופו של דבר החליט לקבל את הבקשה על סמך הנימוקים שפורטו. טענותיו הראשוניות של המשיב מס' 1 נדחו, בעיקר לעניין תחולתן של תקנות מתוקנות. בית המשפט הבהיר כי התיקונים לתקנות 467-471 לתקסד"א, שייכנסו לתוקף מיום 11.4.2013, מקנים לבית הדין לערעורים סמכות לעכב או לעכב ביצוע החלטה עד לערעור, ובכך גוברים על כללים פרוצדורליים קודמים. טענתה של המשיבה מס' 1 כנגד תחולתן הרטרואקטיבית של תקנות אלה נדחתה, תוך שבית המשפט הדגיש כי תיקונים אלה חלים באופן אקטיבי על תיקים מתמשכים. הבקשה, שהוגשה לראשונה לאחר הדיון בערעור, נחשבה לבקשה לסעד זמני, שאינה כבולה לדרישות פרוצדורליות קודמות, בהתבסס על תקדימים ועל סמכויותיה הטבועות של ערכאת הערעור. בהערכת המקרה לגופו זיהה בית המשפט פגיעה פוטנציאלית משמעותית במבקשים אם הותר קיזוז כספי בטרם עת. בעקבות זאת הוחלט למנוע מהמשיבה מס' 1 גישה לטופס הקיזוז עד להכרעה בערעור, ובכך להבטיח הגינות אף על פי שהמשיבה מס' 1 לא הוכיחה נזק פוטנציאלי משמעותי משיהוי זה. למרות מתן סעד זמני למבקשים, בית המשפט הטיל עליהם הוצאות בסך 5,000 ₪ בגין אי עמידה פרוצדורלית, והדגיש את חשיבות ההקפדה על ההוראות שנקבעו.