תק"ח 40388-09-20

תקציר

דוקטרינת ההגנה מפני צדק נועדה להבטיח את הגינות וצדק ההליך הפלילי. היא מאפשרת לנאשמים להעלות טיעונים מקדמיים לאחר תחילת המשפט, בטענה כי הגשת כתב האישום או ניהול ההליך סותרים את עקרונות הצדק וההגינות המשפטית. בית המשפט המחוזי בנצרת סקר את הפסיקה הרלוונטית והדגיש כי דוקטרינה זו שמורה למקרים חריגים, ודורשת קשר סיבתי בין התנהגות פסולה של הרשות לבין פגיעה בזכויות הנאשם. במקרה דנן, הנתבעים טענו לאכיפה בררנית, וטענו כי יש לדחות את תביעותיהם בשל חוסר שוויון ביישום החוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם. הם לא הצליחו להוכיח כי עניינם דומה לאלה שדיווחיהם בוטלו, והסברה של התביעה בדבר קשיים ראייתיים וטעויות מנהליות בתיקי הנאשמים נחשב סביר. יתר על כן, בית המשפט נקט משנה זהירות בביטול כתב האישום, בהתחשב בהשלכות הרחבות שיהיו לו על אלפי מקרים דומים אחרים. השופט דחה גם את טענותיהם הרוחביות של הנתבעים בדבר חוסר אחידות באכיפה והסתמך על סבירות התנהלות התובע. בסופו של דבר, הבקשה להגנה מפני צדק המבוססת על אכיפה בררנית נדחתה, וכתב האישום עומד בעינו. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים ונמסרה להם לאחר מכן.