דנג"צ 10190/17

תקציר

פסק הדין נסב סביב השאלה האם תקנה 133(3) לתקנות ההגנה מסמיכה את המפקד הצבאי להורות על קבורה זמנית של גופות מחבלים לצורך משא ומתן עם ארגוני טרור להשבת אזרחים ישראלים וחללים. ההחלטה הכירה בפגיעה בכבוד המחזיקים בגופים, המחייבת הסמכה חוקית מפורשת. דעת הרוב קבעה כי התקנה אכן מעניקה סמכות לקבורה ארעית, ומפרשת אותה בהקשר ביטחוני רחב הכולל סיוע במשא ומתן להגנה על ביטחון המדינה, בדומה להשבת שבויים ישראלים. בית המשפט הדגיש את חשיבות האיזון בין הפגיעה בכבוד לבין צרכי הביטחון, ופירש כי התקנה תומכת במשתמע בקבורה זמנית בתנאי חירום העולים בקנה אחד עם תכליתה. מסקנה זו נשענה על פרשנות דקדקנית של חקיקה, תוך הדגשת ההקשר המתפתח של הטרור וחובתה של המדינה להגן על אזרחיה, תוך שמירה על הלימה למשפט הבינלאומי. למרות ההתנגדות, שטענה כי התקנה נעדרת סמכות ברורה לפעולות מסוג זה, סברו הרוב כי על המפקד הצבאי מוטלת החובה לפעול במסגרת השמירה על הסדר והביטחון הציבוריים, בהתחשב בזמניותן של הקבורות ובפוטנציאל למשא ומתן עתידי.