תמ"ש 54885-08-16

תקציר

פסק דין זה פוסק במספר תביעות הנוגעות לזכויות במשק מושב לאחר מות בעליו. בנו וגרושתו של המנוח טוענים כי יש לרשום אותם כבעלים של המשק על סמך הסכם שנערך בשנת 1982, לפיו המנוח ואשתו דאז מינו אותם כבנים יורשים. בתוך כך, אלמנתו של המנוח מנישואיו השניים טוענת כי הזכויות במשק צריכות להירשם על שמה. כמו כן, היא מתנגדת לביצוע צוואת המנוח, משנת 2012, מכמה טעמים, בהם אוזלת ידו הנפשית של המנוח, השפעה בלתי הוגנת ופגמים פרוצדורליים. פסק הדין בוחן את הטענות בדבר הזכויות החקלאיות והצוואה בנפרד. לגבי התביעה לזכויות חקלאיות, פסק הדין קובע תחילה כי הזכויות במשק לא היו חלק מהעיזבון וכי מינוי בן יורש אינו ניתן לביטול. לאחר מכן היא בוחנת טענות שונות שהציגה אלמנת הנתבעת, לרבות כי המינוי בוטל או שיש לבטלו, וכי יש לה זכויות במשק כבת זוגו של המנוח. פסק הדין אינו מוצא כל ראיה התומכת בטענות אלה ופוסק לטובת התובעים, בנם וגרושתו. היא קובעת כי מינוי הבן היורש תקף וכי לנתבע אין זכויות במשק. באשר להתנגדות לקיום הצוואה, דן פסק הדין במסגרת המשפטית של דיני הירושה ובעקרונות המסדירים את עשיית הצוואות. טענות הנתבע בדבר אוזלת ידו, השפעתו הבלתי הוגנת ומעורבותו של המנוח בעריכת הצוואה נדחות כולן מחוסר ראיות. עם זאת, פסק הדין מוצא טעם בטענת הנתבע כי יש בצוואה טעות עובדתית. בהתאם לכך, פסק הדין מורה על תיקון הוראה ספציפית בצוואה. עם תיקון זה, הבקשה לאישור הצוואה מאושרת. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דין.