ת"א 52281-11-19

תקציר

השופט קבע כי התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 (הנתבע) ו-5 (הקטין) נדחית. השופטת הורתה לנתבעים 3 ו-4 לשלם לתובע סך של 146,315 ₪, הכולל שכר טרחה והוצאות שנקבעו בהסכם שכר הטרחה שנחתם בין התובע לבין הנתבעים 3 ו-4. סכום זה יצבור הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק ממועד הגשת כתב התביעה. בנוסף, יכסו הנתבעים 3 ו-4 את הוצאות התובע (אגרת בית משפט) ושכר טרחת עורך דין בתביעה, בסך 11,700 ₪. ההחלטה מתבססת על הסכם שכר הטרחה שנחתם בין התובע לבין הנתבעים 3 ו-4, לפיו זכאית התובעת לאחוז מהפיצוי שנפסק לנתבעים 3 ו-4 בערכאה הראשונה, וכן להוצאות נוספות. השופט קבע כי הנתבעים הפרו הסכם זה בכך שלא שילמו לתובע את חלקו בשכר הטרחה ולא העבירו התחייבות בלתי חוזרת כאמור בהסכם. השופטת קיבלה את טענות התובע כי הזמן שנדרש לטיפול בתביעת הרשלנות הרפואית היה מוצדק ואינו מהווה רשלנות. השופט לא מצא כל ראיה לכך שמשרדו של הנתבע היה מעורב בהונאה או הפרה כלשהי של הסכם שכר הטרחה. חוסר המודעות של המשרד להסכם שכר הטרחה שנחתם בין התובע לבין הנתבעים 3 ו-4, וחוסר מעורבותם בתיק, הביאו לכך שלא ניתן להטיל עליהם אחריות להפרה. זאת ועוד, השופטת לא קיבלה את טענות התובע כי הנתבע התנגד לעיון בתיק או כי התובע זכאי לאחוז גבוה יותר משכר הטרחה. השופטת הדגישה כי היחסים וההסכמות בין התובע לבין עו"ד אמג'ד ג'אבר, שלא היה נתבע בתיק זה, אינם רלוונטיים להליך זה. בסופו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי לתובע חוב כספי של הנתבעים 3 ו-4, שאינו קשור לסכום הפשרה ששולם לנתבעים בתיק הרשלנות.