ע"א 3374/05

תקציר

עניינה של התביעה בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשת המערער לחופשה לצורך התגוננות מפני תביעה בסך 5 מיליון שקל שהגיש בנק. הן המערער והן המשיב מס' 2, בעלי השליטה בשתי חברות ציבוריות המפורקות מ"קבוצת נגה", הואשמו תחילה על ידי הבנק באי כיבוד ערבות כספית. המערער טען, כי אחריותו על פי הערבות מותנית בהסכמי היפרדות מסוימים, שלא קוימו מעולם, בינו לבין המשיבה מס' 2 בדבר העברת נכסי החברה. הוא טען כי הבנק היה מעורב בהסכמים אלה ואשם במצג שווא בכך ששכנע אותו להעמיד ערבות המבוססת על טענות שווא לגבי מצבן הפיננסי של החברות. בית המשפט המחוזי דחה את טענת ההגנה של המערערת, דחה את הטענות כי הסכמי ההפרדה הפכו את הבנק לצד והתמקד בחוסר עקביות בטענות המערערת. עם זאת, המערער טען לנטל הוכחה מינימלי להתגונן וטען כי הבנק היה מודע להסתמכות ערבותו על ביצוע ההסכם. הבנק דחה את טענות המערער בקובעו כי אין תימוכין לטענותיו. בערעור זה נקבע כי טענות המערערת, המצביעות על תנאי מוקדם לקיום הערבות, מצדיקות בחינה במהלך משפט מלא. הערעור התקבל, תוך מתן רשות למערער להתגונן בבית המשפט, ולפסוק לו שכר טרחת עורך דין והוצאות כנגד המשיב, תוך ציון כי בירור אמיתי של ראיות וטענות יתרחש במהלך הליכי המשפט.