ע"פ 8351/21

תקציר

הערעור בתיק זה נסוב סביב פסק הדין שניתן בעניינו של המשיב מס' 2, אשר הורשע בתקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. פסק הדין הוא תוצאה של הסדר טיעון בין המדינה למשיב, שבמסגרתו הוא הודה ויורשע על סמך כתב אישום מתוקן. במסגרת הסדר הטיעון נגזרו על המשיב מספר הימים שריצה מאז מעצרו, לצד מאסר על תנאי ותשלום פיצויים לקורבן. אמו של הקורבן, שלא הייתה מרוצה מפסק הדין, הגישה ערעור בשם בנה. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין הוראה חוקית המקנה לנפגע זכות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במקרים כאלה. החוק, כפי שהוא עומד, אינו מאפשר לקורבן או לבני משפחתו לערער על פסק דין בהליך פלילי. בעוד שרצונו של הנפגע להציג את טענותיו מובן, בית המשפט אינו יכול לדון בערעור מבחינה משפטית. חוק זכויות נפגעי עבירה מבטיח את גישתו של הנפגע להליך פלילי ומכיר באינטרס שלו בסנקציה של הנאשם, אך הוא אינו מתרחב להקניית זכות ערעור. מכאן, שהערעור, אף שהוא מובן, נעדר תשתית משפטית ודינו להידחות. לבית המשפט אין סמכות לדון בטענות הנפגע ועליו להורות על מחיקת ההליך.