דב"ע נג/4 - 01

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך בירור התביעה. בית המשפט מבהיר את עמדתו לגבי מהות "ההחלטה" של הוועדה הרפואית, וקובע כי ההחלטה צריכה להימסר לנפגע בצורה שתנוסח בצורה ברורה, ודי בהודעה הכוללת את כל תוכן ההחלטה לתקופת הערעור. שאלת המפתח שעל בית הדין האזורי להכריע בה כעת היא האם ההחלטה נמסרה למשיב, על סמך הודעת מזכיר הוועדה מיום 6/6/1990. פסק הדין מדגיש כי מדובר בשאלה עובדתית שיש לבררה באמצעות הליכי תביעה סטנדרטיים. מדובר בסטייה מגישתו של בית המשפט המחוזי, שראה בהליך ערעור לפי סעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי, מה שהוביל לדיון משפטי מצומצם. בית המשפט מבהיר כי הליך הערעור היה צריך להתנהל כתובענה מלאה, ולאפשר לבחון שאלות עובדתיות, וממילא את השאלות המשפטיות העולות מהן. הדבר היה מסייע לברר האם המשיב קיבל את ההודעה מיום 6/6/1990. פסק הדין מתייחס גם לחובות המוסד לביטוח לאומי בנוגע למסירת החלטות הוועדה, ממצאיה ונימוקיה לנפגע ולחשיבות מסירת מסמכים אלה בהקדם. תקופת הערעור מתחילה מיום מסירת ההחלטה לנפגע. בהיעדר שיטת מסירה מוגדרת, מציע בית המשפט להשתמש בפקודת הראיות כמדריך. לבסוף, בית המשפט מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.