גמ"ר 9219-10-21

תקציר

הנאשם הורשע בגרימת תאונה קטלנית ברשלנות. השופט פתח בפירוט שלושת השלבים הנדרשים לגזר דינו של הנאשם, הכוללים קביעת העונש המתאים, התחשבות בחריגים והחלטה על העונש הספציפי. השופטת הדגישה את הערך העליון של שמירה על חיי אדם ואת מידת הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה. בהתחשב בצורך בהרתעה במקרים של תאונות דרכים, ציין השופט כי העונש צריך להיות פרופורציונלי לחומרת המעשים ותוצאותיהם, תוך מתן משקל נמוך יותר לנסיבותיו האישיות של הנאשם. לאחר בחינת רמת הרשלנות, השופט הציב אותה מעט מתחת לסף הממוצע. בקביעת טווח העונש הביאה השופטת בחשבון את הנזק שנגרם ואת הערך החברתי של חיי אדם. לאחר מכן השופט בחן כמה מקרים קודמים כדי לקבוע טווח עונש הולם, ובסופו של דבר החליט על טווח של שבעה עד 16 חודשי מאסר ושבע עד 14 שנות פסילה. השופט לא מצא הצדקה לחרוג מטווח זה. בעוד שנטילת האחריות של הנאשם ונסיבותיו האישיות הקשות נלקחו בחשבון, השופט לא השתכנע מטענות ההגנה וייחס משקל משמעותי לרקורד התעבורתי הגרוע של הנאשם, וציין את התעלמותו לכאורה מהבטיחות בדרכים. בהתחשב במכלול השיקולים, גזר השופט על הנאשם תשעה חודשי עבודות שירות, תשעה חודשי מאסר על תנאי, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למשפחת המנוח ופסילת רישיון נהיגה למשך 11 שנים, בין היתר.