עת"מ 51559-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ובקשות מקלט רבות בישראל, שרובן נחשבות חסרות תוחלת על ידי המשיב, מוגשות לא פעם מטעמים כלכליים או להארכת שהות בארץ. העתירות מערערות על החלטת המשיב שלא להכיר במבקשים כפליטים ומבקשות צווי ביניים שימנעו את הוצאתם מהארץ עד להכרעה בעתירותיהם. על בית המשפט לקבוע מהם הקריטריונים להיעתרות לבקשות אלה והאם ניתן להחיל רטרואקטיבית את הנוהל החדש לטיפול בבקשות מקלט, שהוא לכאורה מחמיר יותר, על בקשות שהוגשו לפני יישומו. השופט פותח בסיכום הרקע המשפטי, לרבות הצטרפותה של ישראל לאמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 והגדרת "פליט". על פי האמנה, פליט הוא מי שעומד בפני רדיפה בשל גזעו, דתו, לאומיותו, קבוצתו החברתית או דעותיו הפוליטיות, שאינו יכול לבקש הגנה במדינתו. השופט מפנה גם לתקדים המשפטי שנקבע בבג"ץ 4702/94 אלטאי נ' שר הפנים, הקובע כי אין לגרש מבקשי מקלט למדינות שבהן נשקפת סכנה לחייהם או לחירויותיהם, ודן בהליכים הישנים והחדשים לטיפול בבקשות מקלט בישראל. הנוהל הישן, משנת 2002, כלל סינון ראשוני על ידי נציבות האו"ם לפליטים, ואילו הנוהל החדש, שיושם בשנת 2011, מחייב את המבקשים להגיש בקשות בתוך שנה מיום כניסתם לישראל ומחייב תהליך מיון מחמיר יותר. השופט מציין את הצורך להבחין בין בקשות המבוססות על מצוקה אמיתית לבין בקשות המוגשות מטעמים כלכליים או אחרים. הם מתווים גישה בת שלוש קטגוריות לבחינת בקשות לצווי ביניים: 1. עתירות ריקות מתוכן: בקשות שעליהן אין תוחלת, כגון בקשות של יחידים שמיצו את שהותם החוקית בישראל או מסתננים, ללא ראיות המצביעות על סכנה בעת גירושם, יש לדחות על הסף. מקרים אלה אינם מצדיקים התערבות של בית המשפט, וצווי ביניים אינם ניתנים המאפשרים את גירושו המיידי של המבקש. 2. עתירות מהותיות: מקרים בהם קיימות ראיות לכאורה לסכנה לחיי המבקש עם גירושו מצדיקים צו ביניים ודיון מלא בעתירה. מדובר במקרים בהם המבקש נופל לכאורה להגדרת הפליט. 3. מקרים אחרים: בבקשות החורגות משתי הקטגוריות הראשונות, בית המשפט ישקול בכובד ראש אם ליתן צו ביניים, תוך שהוא נוטה לעשות כן עד להכרעה בעתירה, במיוחד אם קיים ספק בדבר הסכנה לחיי המבקש. לאחר מכן מיישמת השופטת מסגרת זו על המקרה הספציפי של מבקש פיליפיני שנכנס לישראל בשנת 2005 באמצעות אשרת עבודה ולאחר מכן הגיש בקשת מקלט. בהתחשב בכך שהעותרת שוהה בישראל למעלה מחמש שנים, הגישה בקשת מקלט רק בסמוך לתום אשרת השהייה שלה, ולא הציגה ראיות משכנעות לסכנת חיים במדינת מוצאה, השופטת מגיעה למסקנה כי עתירתה נופלת לקטגוריה הראשונה של עתירות ריקות מתוכן. לפיכך, העתירה נדחית על הסף, ולא ניתן צו ביניים. השופט דוחה גם את בקשותיו החלופיות של העותר לזמן בקשת מקלט במדינה אחרת או לארגן כספים ליציאה, שכן אלה אינן מוצדקות במקרה זה. ההחלטה מתקבלת בהיעדר הצדדים, והשופטת מדגישה כי על עורכי הדין לבחור בקפידה תיקים להגשה, תוך התמקדות בתיקים שיש להם לכאורה זכות.