תא"מ 27719-06-18

תקציר

התובעת, חברת ניהול, תבעה את הנתבעת, אחת הדיירים במתחם אותו היא מנהלת, על סך 33,288 ₪ דמי ניהול שלא שולמו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. הנתבעת טענה כי הסכם הניהול הינו חוזה אחיד עם תנאים מפלים וכי אין הלימה בין העמלות בכרטיס לבין הסכם הניהול או תקנון החברה. עוד תבעה פיצויים בסך 30 אלף שקל בחודש בגין אובדן דמי שכירות כתוצאה מהתנהלות החברה כלפיה. בית המשפט קיבל את תביעת התובע במלואה. נמצא כי זכותה של החברה לגבות דמי ניהול מדיירי המתחם, לרבות הנתבעת, נבעה מהסכם הניהול, עליו לא חלקה הנתבעת. אופן חישוב דמי הניהול נקבע בהסכם ובמכתב מנכ"ל החברה שחולק לכלל הדיירים, לרבות הנתבעת. שיעור חיובי הנתבעת הוכח באמצעות כרטיס החיוב שצורף לכתב התביעה, וחשבונות החברה נחשבו כראיה לכאורה לנכונותם. הנאשם לא הביא כל ראיה לכך. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת כי דמי הניהול צריכים לכלול את עלות המחסן והביטוח, הן ברמה הפרוצדורלית משום שלא נכללו בכתב ההגנה שלה, והן לגופו של עניין. גם טענת הנתבעת כי החיובים בכרטיס לא עלו בקנה אחד עם הסכם הניהול או עם תקנון החברה הייתה מופרכת, שכן עדי התובעת נתנו הסברים מפורטים לחיובים, אותם הנתבעת לא ניסתה להפריך. הנתבעת גם לא הצליחה להוכיח את תביעתה שכנגד לנזקים, שכן לא הביאה ראיות התומכות בה, והתביעה לקיזוז נדחתה. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 34,458 ₪, שכללו את הסכום הנתבע, הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. סכום זה כלל גם את ההוצאות שהורה הרשם. הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובע עמד על 41,458 ₪, מתוכם הורה בית המשפט להעביר 33,700 ₪ מהפקדת הנתבע בקופת בית המשפט, ואת יתרת 7,758 ₪ יש לשלם בתוך 30 יום.