ת"א 34621-03-18

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים, החליט בית המשפט כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. ההחלטה מתבססת על שני ממצאים מרכזיים. ראשית, נמצא כי הנתבע הגיש כדין את כתב התביעה, כפי שמעידה תעודת מסירה הנושאת את חתימתו. גם אם הנתבע לא קיבל את התביעה, נקבע כי היה מודע לפסק הדין נגדו כבר בשנת 2020, אך לא פעל על פיו במשך שנים. שיהוי מיותר זה בהתגוננות הוא סיבה מספקת לדחיית הבקשה. שנית, הנאשם לא הציג הגנה משכנעת. טענותיו בדבר זכאותו לדירה כ"דייר ממשיך" לאחר עזיבת בת זוגו לא נתמכו בראיות מספיקות, וזכאותו לדיור ציבורי הוטלה בספק. בנוסף, טענתו בדבר תשלומי שכר הדירה לא נחשבה להגנה תקפה. השיהוי המשמעותי של הנאשם בהתגוננותו, יחד עם היעדר הגנה משכנעת, מביאים לדחיית בקשתו. בהתחשב בנסיבות, בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ומהווה את ההחלטה הסופית בעניין.