ת"א 33201-10-13

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על סמכות שיפוט בינלאומית ועל חוקיות הגשת כתבי בית משפט במקרה בו הנתבע הוא ישות זרה. על בית המשפט לקבוע האם אינטר ג'ינס, המפיצה הבלעדית של מוצרי הנתבעים בישראל, יכולה להיחשב כנציגה "מורשית" של הנתבעים לצורך מסירת מסמכי בית המשפט מטעמם. פסק הדין מתאר את הדרישות לסמכות שיפוט בינלאומית ואת החוקים הנוגעים למסירת מסמכי בית משפט לנתבעים זרים. על פי תקנה 482(א) לתקסד"א, ניתן למסור צו בית משפט למנהל או בעל רישיון המנהל כיום את העסק או העבודה הנדונה בתחום סמכותו של בית המשפט. המרכיב המכריע כאן הוא עוצמת היחסים בין בעל הרישיון לנתבע, כך שניתן להניח כי בעל הרישיון יודיע לנתבע על ההליך המשפטי. במקרה דנן, המבקש, המבקש להגיש את כתבי בית המשפט, לא הביא ראיות מספיקות לקשר הדוק בין אינטר ג'ינס לבין הנתבעים. פסק הדין מדגיש כי מערכת היחסים ביניהם אינה ברמה הנדרשת על פי תקנה 482(א) וכי עצם הידיעה על התביעה אינה מספיקה כדי לבסס את נכונות שיטת ההמצאה. משכך, הבקשה לדחיית התיק נחשבת כחוקית, והמבקש אחראי להוצאות ולשכר טרחת עורך הדין. החלטה זו, שהתקבלה על ידי הרשם, תועבר לשני הצדדים.