בג"צ 8088/14

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט לשאלה האם יש עילה להתערב בהחלטה שלא להעמיד לדין את רועה ולרשטיין, עובדי ציבור שהודו בשימוש לרעה בכוח שלטוני לצורך בנייה בלתי חוקית על קרקע פרטית. למרות חומרתן של עבירות אלה, הוחלט לסגור את התיק באמצעות הסדר מותנה לפי תיקון מס' 66 לחוק סדר הדין הפלילי. תיקון זה מאפשר סגירת תיק בתנאים שבהם הוא משרת את האינטרס הציבורי, גם אם יש די ראיות להעמדה לדין. בית המשפט בדרך כלל אינו מתערב בשיקול דעת תובעני כזה, אלא אם כן ההחלטה היא בלתי סבירה או מעוותת באופן קיצוני. אמנם היו גורמים משמעותיים לטובת העמדה לדין, ובהם הצורך לשמור על אמון הציבור בבעלי תפקידים ולשמור על שלטון החוק, אך שיקולים נוספים הובילו להחלטה שלא להעמיד לדין. אלה כללו את הזמן שחלף מאז הפעולות, בעיקר בשל עיכובים באכיפה, ואת העובדה שהקמת מתקן השפכים שירתה לטובת הציבור. בסופו של דבר, בית המשפט מצא שיקולים אלה סבירים ונתונים לשיקול דעתו של התובע. בית המשפט הכיר בכך שתנאי ההסדר, כגון קנסות קלים והנחיות לציות עתידי, היו מקלים אך לא עילה להתערבות שיפוטית. בפסק הדין הודגש כי אין לתת לגיטימציה להפרות חוק באמצעות טענות לאינטרס ציבורי, גם כאשר מדובר במניעים אידיאולוגיים, שכן הדבר פוגע בטוהר המידות המשפטית. בית המשפט הדגיש כי ננקטו צעדי אכיפה, גם אם מוגבלים, והכיר בשיקול הדעת הרחב של היועץ המשפטי לממשלה בהחלטות מסוג זה, והגיע למסקנה כי ההחלטה שלא להעמיד לדין אינה בלתי סבירה בעליל ולכן יש לעמוד בעינה.