ת"א 151/80

תקציר

פסק הדין דן בסמכות השיפוט הבינלאומית של בתי המשפט בישראל ובסמכותם לדון בתביעת נזק שאירעה בחו"ל, ובפרט באזור סיני. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי לאף בית משפט ישראלי אין סמכות לדון בתיק, ואישר כי סמכותו של בית משפט ישראלי נקבעת על ידי זימון הנתבע, מבלי להתחשב במקור עילת התביעה. בית המשפט הסביר כי סמכותו לשלוט מחוץ לתחום שיפוטו מותנית במתן היתר, שכן יציאה מגבולותיה הטריטוריאליים מהווה התערבות בריבונותה של מדינה אחרת. עם זאת, הדבר אינו חל על השטחים הכבושים, הנמצאים למעשה בשליטה ישראלית. פסק הדין מתייחס גם לסמכות השיפוט המקומית של בתי המשפט בישראל, ומציין כי התובעים יכולים להגיש את תביעתם בכל בית משפט מחוזי בישראל בשל נוכחות המדינה בין הנתבעים. בנוסף, הוא דן בכללי ברירת הדין ובחזקת שוויון הדינים, וקובע כי תובעים שאינם מפרשים את הדין הזר בתביעותיהם, חזקה עליהם שהם פועלים לפי הדין הישראלי. במקרה הספציפי לא מצא בית המשפט עילה לפנות לדין הזר, תוך הסתמכות על עקרון תקנת הציבור והשליטה בשטחים. בית המשפט קבע כי מעשי נזיקין בין ישראלים בשטחים אלה צריכים להיות בסמכות בתי המשפט בישראל ולהיות כפופים לחוק הישראלי. ככלל, הדגיש בית המשפט את נסיבותיו הייחודיות של המקרה, לרבות השליטה הישראלית באזור סיני, זהות בעלי הדין ושיקולי תקנת הציבור. לפיכך, היא הגיעה למסקנה כי לבית המשפט הישראלי סמכות שיפוט בינלאומית ומקומית בנושא וכי יש להחיל את הדין הישראלי, תוך דחיית טענות הנאשמים.