תלה"מ 57792-03-17

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה אזרחית בין אם לבת על שלוש דירות שניתנו במתנה על ידי האם לבת. האם תובעת להשיב לעצמה את הבעלות על הדירות ואת הזכות לגבות מהן דמי שכירות. הבת טוענת כי הדירות ניתנו כמתנות מוגמרות וכי לאם אין זכות לדרוש אותן בחזרה. בית המשפט מסכים עם הבת וקובע כי הדירות אכן ניתנו כמתנות מוגמרות וכי כוונת האם הייתה להעביר הן את הזכויות הפורמליות והן את הזכויות המהותיות לבת, למרות טענות האם אחרת. עוד קובע בית המשפט כי האם אינה זכאית לקבל את דמי השכירות מהדירה בבת ים, שכן העבירה את מלוא הזכויות לבת, אך זכאית להמשיך ולגבות דמי שכירות משתי הדירות האחרות למשך שארית חייה, בהתאם להתנהלות הצדדים בפועל. פסק הדין מזכיר בקצרה גם את תקופת ההתיישנות ואת טענת השיהוי בהגשה, וקובע כי למרות שחלפו שנים מאז עסקאות המתנה, הצעד הדרסטי של חסימת תביעת הבת בשל שיהוי לא היה מוצדק במקרה זה. האם חויבה לשלם לבת הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.