ת"א 55183-05-17

תקציר

במקרה של עו"ד רמי קוגן נגד אורי אלטרץ, הגיש קוגן תביעה לשכר טרחת עו"ד בסך 3,299,400 ₪ על בסיס הסכם שכר טרחה עם הנתבע. ההסכם, שנחתם ב-2015, קבע כי קוגן יקבל 25% בתוספת מע"מ מכל תשלום הקשור לסכסוכים העסקיים של אורי. קוגן סיפק שירותים משפטיים בסכסוך עסקי משפחתי בו היו מעורבים אורי ובני משפחתו, שהיו גם בעלי מניות בחברות שונות. נפתחו שני הליכים משפטיים, והחלטת בוררות ביניים העדיפה את אורי. עם זאת, אורי ביטל את ייצוגו של קוגן בנימוק של ניגוד עניינים וחוסר אמון, ואילו קוגן טען כי הפיטורים נועדו להתחמק מתשלום שכר טרחה. למרות שאורי הודה בהסכם ובתשלום ראשוני של 50 אלף שקל, הוא חלק על התחייבויות נוספות וטען כי לא נחתם הסכם פשרה. קוגן טען כי במסגרת ייצוגו גובשה טיוטת הסדר עם תשלום של 11,500,000 שקל. בית המשפט בחן הליכי עיקול שיזם קוגן להבטחת תשלומים פוטנציאליים. למרות הכחשותיו של אורי, בית המשפט מצא ראיות לכאורה התומכות בטענתו של קוגן ובחשש להברחת נכסים, תוך ציון הסכום הגבוה הכרוך בכך ומצבו הפיננסי של אורי. היא ציינה מאזן נוחות שהעדיף להבטיח את האינטרסים של קוגן מבלי לפגוע משמעותית באורי. הבקשה לביטול העיקול נדחתה תוך שמירה על עיקול זמני על מניותיו של אורי, ואורי חויב לשלם 7,000 שקל עבור הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין.