ע"מ 22271-11-13

תקציר

הערעור מתייחס לשומות מס שהוצאו לשותפות העוסקת בגידול ומכירת ירקות, לשנים 2007-2010. השותפות העסיקה עובדים זרים, בהם עובדים מתאילנד בעלי היתרים, ומסתננים ללא היתרי עבודה מאריתריאה, סודן ואתיופיה. השומות ייחסו לעובדים הטבות לעובדים, לרבות דיור וטלפונים ניידים, ביטלו זיכויי מס לעובדים זרים וחייבו את השותפות בהיטל על העסקת עובדים זרים. השותפות התנגדה וטענה כי: (1) ההטבות היו לנוחיות השותפות ואין לראות בהן שכר; (2) יש לתת למסתננים נקודות זיכוי ממס, בהיותם תושבים או פליטים; (3) ההיטל על עובדים זרים לא יחול על מסתננים, ובכל מקרה הסתמכה השותפות על הבטחת המדינה לפטור אותם מההיטל; (4) היו סתירות בחישובי ההיטל. בית המשפט קבע כי: (1) ההטבות שניתנו לעובדים היו בעיקר להנאתם ולכן היו חייבות במס; (2) המסתננים אינם זכאים לנקודות זיכוי ממס, אך מאחר שרשות המסים שינתה את מדיניותה בנושא זה במהלך ההליך, תינתן לשותפות הזדמנות להמציא מסמכים רלוונטיים שיתמכו בתביעתה לנקודות זיכוי בגין מסתננים המועסקים על ידה; (3) לא קמה טענת ההסתמכות על הבטחה שלטונית, שכן השותפות לא הוכיחה כי הסתמכה על הבטחה רשמית, וממילא לא היתה למנכ"ל משרד החקלאות סמכות להבטיח פטור ממס; (4) ההיטל על העובדים הזרים החל על המסתננים, וטענות השותפות כי המדינה עודדה את העסקתם וכי החישובים סותרים, נדחו. בהתאם לכך, הערעור התקבל באופן חלקי, והשותפות הייתה פטורה מתשלום היטל על טלפונים סלולריים והייתה זכאית לנקודות זיכוי בגין מסתננים. הערעור נדחה בעניין ההיטל, מגורי עובדים ונושאים נוספים. נושא נקודות הזיכוי לעובדים תאילנדים הוחזר לפקיד השומה לשימוע. השותפות חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 40,000 ₪.