בש"פ 3270/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא הכרעה בבקשה רביעית להארכת מעצרם לפני משפט של שני משיבים המואשמים בעבירות סמים מעבר לתקופה הרגילה של תשעה חודשים הקבועה בחוק. בית המשפט נעתר לבקשת המדינה להארכת מעצר של 90 יום, מתוך הכרה בחומרת העבירות ובסכנה הנשקפת מהמשיבים לשלום הציבור. אינטרס החירות האישית של המשיבים נשקל אך ניתן לו משקל מופחת בשל הנסיבות. הארכת המעצר נומקה על יסוד המשפט המתנהל, הסיכונים לשלום הציבור והרישום הפלילי הקודם של המשיבים. בית המשפט דחה גם טענות בדבר חוקתיותו של החוק הרלוונטי, סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי, וקבע כי הוא מתיישב עם פסקת ההגבלה שבחוק היסוד ואינו פוגע יתר על המידה בזכויות המשיבים. החלטה זו התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של האינטרסים המתחרים ושקילת העובדות הספציפיות של המקרה, לרבות אופי העבירות והתקדמות המשפט. יש לציין כי בית המשפט הדגיש כי התמשכות המשפט לא הייתה באשמת אף צד וכי מערכת בתי המשפט העמוסה עושה כמיטב יכולתה לנהל את עומס התיקים. פסק דין זה מחזק את חשיבות האיזון בין חירויות הפרט לבין חששות לשלום הציבור, במיוחד במקרים של האשמות פליליות חמורות.