בע"מ 853/09

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז. פסק הדין חייב את המבקש, המתגרש מאשתו (המשיב מס' 1), לשלם מזונות זמניים כפי שיקבע בית המשפט ולהמשיך לשלם תשלומי משכנתא על נכס המגורים שבבעלות שני הצדדים. בית המשפט ביסס את החלטתו על הסכמת הצדדים במהלך הדיון להקנות לבית המשפט המחוזי סמכות להחליט על מזונות האישה. המבקש טען כי הסכמתו התייחסה אך ורק למזונות האישה ולא לתשלומי המשכנתא, וכי החלטת בית המשפט בסוגיה האחרונה אינה במסגרת הפרוצדורלית שהוסכמה עליה. בנוסף, טען כי החובה לשלם דמי משכנתא חודשיים גבוהים, לצד נטל כלכלי נוסף, חורגים משכרו החודשי, דבר המקשה על תשלום מזונות. המשיבים, לעומת זאת, סיפקו עובדות מרכזיות לפיהן עיקר הכסף ששימש למימון הבית מקורו במכירת הנכס הקודמת של המשיב מס' 1, וכי המבקש שילם בעבר את דמי המשכנתא במהלך המשא ומתן. כן הדגישו את שכרו הגבוה של המבקש בהשוואה למשיב מס' 1, המקדיש זמן לילדיהם בעלי הצרכים המיוחדים. פסק הדין מדגיש את זמניותם של תשלומי המזונות והמשכנתא, וקובע כי ערכאות הערעור ככלל אינן מתערבות בקביעת מזונות זמניים. יתר על כן, פסקי דין קודמים קבעו כי חיוב בן זוג בתשלומי משכנתא אינו נחשב למזונות, אם כי ניתן לכלול אותו בחישוב המזונות. מאחר שלא נגרם למבקש עוול מהותי, ונוכח זמניותה של החלטת בית המשפט המחוזי, דוחה פסק הדין את בקשת רשות הערעור. המבקש אחראי לתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים והוצאות משפט, בסך כולל של 3,000 ₪.