עב"י 17253-12-22

תקציר

ועדת המשמעת זיכתה את המשיב, רואה חשבון במקצועו, מאשמת משמעת בגין הפרת תקנות ניגוד עניינים לכאורה. המערער, שהגיש את הקובלנה המשמעתית, ערער על הזיכוי. הערעור נסב סביב פרשנותה ויישומה של תקנה 3(4) לתקנות רואי החשבון (ניגוד עניינים ופגיעה בעצמאות כתוצאה מעיסוק אחר), המניחה ניגוד עניינים כאשר רואה החשבון המבקר עוסק בעיסוקים מסוימים. עם זאת, התקנה קובעת חריג אם המבקר מעיד על נתונים שהתקבלו באמצעות הביקורת. המשיב הגיש חוות דעת מומחה לחברה בה הוא מבקר, שכללה ביקורת על חוות דעת של מומחה אחר ועדות בהליך משפטי בו מעורבת החברה. בית הדין לערעורים הסכים עם המערער כי ועדת המשמעת שגתה בהחלטתה לזיכוי. נמצא כי המשיב אכן הפר את תקנה 3(4) שכן מהראיות עולה כי מסר חוות דעת ועדות על סמך נתונים שלא הושגו בביקורת. בית המשפט פירש את התקנה בצמצום, והתיר לרואי חשבון להעיד רק על נתונים שהושגו באמצעות תפקידם כביקורת. פרשנות זו, כך נכתב, עולה בקנה אחד עם תכלית התקנה, שהיא להבטיח את עצמאותם של רואי החשבון המבקרים ולמנוע ניגודי עניינים. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענותיו הפריפריאליות של המשיב בדבר כשלים פרוצדורליים ו"הגנה מפני צדק". בית המשפט קבע כי המערער ערך חקירה יסודית וכי זכויות ההגנה של המשיב לא נפגעו. הערעור התקבל, החלטת ועדת המשמעת בוטלה והמשיב הורשע בעבירות המשמעת. לאחר מכן הוחזר העניין לוועדת המשמעת לקביעת עונש הולם.