ע"פ 9315/05

תקציר

המערער הורשע על ידי בית משפט השלום בירושלים בניסיון לקבל דבר במרמה ובקשירת קשר להונות, בכך ששלח אדם אחר להיבחן במקומו לבחינה באנגלית. הערעור לבית המשפט המחוזי נסוב סביב הרשעה זו. מן העובדות עולה כי המערער ניגש לשלוש בחינות באנגלית, שציוניהן היו כמעט זהים. הבחינה הרביעית, נשוא המחלוקת, הניבה ציון גבוה משמעותית. המכון הארצי לבחינות חשד בהונאה והורה למערער לגשת לבחינה חמישית, שתוצאותיה דומות לבחינותיו הקודמות. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך שלוש ראיות עיקריות: הסתברות סטטיסטית – לא סביר שהניקוד של המערער השתפר באופן כה משמעותי; מקום הימצאו של המערער ביום הבחינה – בית הדין לא יכול היה לאשר את טענת המערער כי היה בעבודה בזמן הבחינה; ושאלת זהות כתבי היד – בית המשפט קיבל את חוות דעתם של הגרפולוגים של המשיב על זו של המערער, והגיע למסקנה כי כתב היד בבחינה הרביעית אינו תואם את כתב ידו של המערער. בית המשפט מצא את גרסתו של המערער לאירועים ביום הבחינה בלתי אמינה, והרשיע אותו על סמך הראיות הנסיבתיות המצטברות. טענות המערער בערעור בדבר המשקל שניתן לראיות, מחדלי החקירה וקביעת האשמה על סמך חוות הדעת של הגרפולוגים, נדחו כולן על ידי בית המשפט. הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.