ע"א 1604/19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשה לעיכוב ביצוע בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. ההחלטה חייבה את המדינה להמציא תעודת עובד ציבור ובה מידע האם משיבים מסוימים ובני משפחותיהם קיבלו מענקים או קצבאות מהרשות הפלסטינית כפיצוי על מעורבותם בפיגוע. התובעים, שהגישו תביעה נגד הנתבעים בדרישה לפיצויים בגין הפיגוע שבו נהרגו קרוביהם, ביקשו את האישור משירות הביטחון הכללי כדי לתמוך בטענתם. השב"כ התנגד בהסתמך על חוק ותקנות שירות הביטחון הכללי, המגבילים את השימוש במידע שהושג. בית המשפט המחוזי פסק לטובת התובעים, ונתן למדינה 30 יום להגיש תעודת עובד ציבור או תעודת סודיות. המדינה ערערה על החלטה זו וביקשה עיכוב ביצוע, נשוא פסק דין זה. השופט פסק לטובת בקשת המדינה, בקובעו כי החלטתו של בית משפט קמא נעדרת שחר, שכן היא אינה מקיימת את ההוראות הקבועות בחוק ובתקנות שירות הביטחון הכללי. חיוב השב"כ להנפיק אישורים לכל בקשה היה מפשיט הלכה למעשה את משמעותם של חוקים אלה. יתר על כן, השופט קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המדינה, שכן אי עיכוב הביצוע יבטל את הליך הערעור. השופט הדגיש כי ההחלטה, אם תבוצע, לא תוכל להתבטל, ובכך לגרום לפגיעה בעניינה של המדינה. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע אושרה, והמדינה הייתה פטורה מהגשת אישורים כלשהם עד להכרעה בערעור. פסק דין זה מעכב למעשה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מבטיח את זכות הערעור של המדינה, ומדגיש את חשיבות השמירה על טוהר המידות של הדינים המסדירים את פעילות השב"כ.