דב"ע לה/45 - 3

תקציר

המקרה סובב סביב שני עובדים שלא התייצבו לעבודה בעקבות פרוץ מלחמת יום הכיפורים, מה שהוביל את מעסיקם, יזרעום, לראות בהם כמי שהתפטרו. העובדים תבעו את יזרע לפיצויי פיטורים ותמורה להודעה מוקדמת. בית הדין האזורי פסק לטובת יזרום והוביל את העובדים לערער. בית הדין הארצי, בפסק דינו, מתייחס תחילה למורכבות הפרוצדורלית סביב התיק, הנובעת מהטענות והטיעונים הסותרים שהציגו הצדדים. היא מדגישה את הסכנה הטמונה במורכבויות כאלה בתיקי עבודה ומצפה מבית הדין האזורי למנוע אותן. לגופו של עניין, בית הדין מוצא כי היעדרותם הממושכת של העובדים מהעבודה, למרות בקשות ואזהרות רבות לחזור, היוותה הפרת משמעת חמורה על פי חוקת העבודה החלה. היא קובעת כי התנהלות העובדים הצביעה בבירור על כוונתם לסיים את יחסי העבודה שלהם עם יצרום. לפיכך, היעדרותם לא נבעה מ"כוח עליון" והגיעה לכדי התפטרות, ולכן הם אינם זכאים לפיצויי פיטורים. בנוסף, בית הדין מציין כי גם אם העובדים היו מפוטרים, נסיבות היעדרותם מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. בית הדין מדגיש כי טענות העובדים והמעסיק בדבר פיטורים או התפטרות חסרות אמינות בשל הטענות הסותרות שהוצגו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתקבל. שני העובדים נדרשים לשלם אגרה נדחית של 100 לי כל אחד.