בג"צ 5584/21

תקציר

בפסק דין זה שניתן על ידי השופט י' וילנר נדחתה העתירה שהובאה בפני בית המשפט. העותר ביקש שורה של הנחיות הנוגעות לניהול מגפת הקורונה על ידי ישראל, ובהן ביטול הכרזות חירום והפסקת צווי בריאות העם כגון חובת בידוד ועטיית מסכות. הם התייחסו למסמך של משרד הבריאות מ-2007 על היערכות למגפות, וטענו כי הקורונה לא היוותה איום גדול יותר ממגפות העבר. בית המשפט דחה את העתירה הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית, תוך הדגשת היקפה הרחב על פני פעולות מנהליות רבות ללא תשתית משפטית ועובדתית מספקת. בהסתמך על תקדימים, הדגיש בית המשפט התערבות מוגבלת בשיקול הדעת של הממשלה והחקיקה, במיוחד כאשר הפעולות מעוגנות בחקיקה ראשית או בחקיקה בשעת חירום. בית המשפט ציין כי העותר לא הציג טעמים מהותיים או פגמים בהליכי קבלת ההחלטות המצדיקים התערבות. בנוסף, חלק מהבקשות הוגדרו כמתעכבות, מה שמצדיק עוד יותר את הדחייה. כתוצאה מכך חויב העותר לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ לאוצר המדינה. ההחלטה מדגישה את עמדת בית המשפט בדבר אי פסילת החלטות של רשויות מנהליות מוסמכות בעניינים רפואיים, במיוחד בעת משבר בריאותי.