ערר 202/16

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת על הרחבת שני בנייני מגורים בקריית מוצקין. המשיב, הזוכה במכרז למגרשים המדוברים, ביקש להקים שני בניינים בני 28 קומות, תוך ניצול הקלות מסוימות המותרות על פי התיקונים האחרונים לחוק התכנון והבנייה. התיקונים, שכונו "הקלות כחלון" על שם שר האוצר דאז, מאפשרים בנסיבות מסוימות הרחבה של זכויות הבנייה עד 20%. המערערת, בעלת בניין סמוך, התנגדה לתכניות המשיב בטענה כי תוספת הקומות המבוקשת תפגע ברכושם. עוד טענו כי המשיב לא פעל בהתאם לנוהל תקין וכי הוועדה המקומית לא שלחה להם הודעות ולא הזמינה אותם לדיון. ועדת הערר דחתה טענות אלה וקבעה כי המערער קיבל הודעה מתאימה וכי הוועדה המקומית אינה מחויבת להזמינם לדיון. לגופו של עניין, מצאה הוועדה כי הוועדה המקומית החליטה באופן סביר כי תכניתו של המשיב לא תפגע בקניינו של העורר. כמו כן, הרוב בוועדת הערר קבע כי הוועדה המקומית הצדיקה במידה מספקת את הצורך בתוספת קומות לצורך הרחבת הבניין על פי הקריטריונים להקלות כחלון. לפיכך, הערעור נדחה. עם זאת, הוועדה הדגישה כי על הוועדות המקומיות להקפיד על דרישות החוק והתיקונים בבואן לדון בבקשות להקלה בכחלון וכי החלטותיהן צריכות להיות שקופות ומונעות כדין. במקרה דנן, דעת הרוב סברה כי תכנית המשיב היא האפשרות העדיפה להרחבת המבנה, שכן היא דורשת פחות סטייה מהתכנית המקורית מאשר החלופה שהוצעה על ידי המערערת. אחת מחברות הוועדה, אורית חפר רוגובין, התנגדה וטענה כי הוועדה המקומית לא הצדיקה די הצורך את החלטתה בהתאם לדרישות החוק וכי יש צורך בהחזרת הבקשה לדיון מחודש.