ה"פ 62497-12-19

תקציר

ניתוח משפטי זה מתייחס לבקשה למחיקת תצהיר תשובה וביקש סעדים אחרים, ובסופו של דבר מצא כי יש לדחות את הבקשה. החלטת בית המשפט מעוגנת במספר עקרונות משפטיים ומדגישה גישה מורכבת לסנקציות פרוצדורליות. **I. דחיית הבקשה למחיקת תצהיר התשובה** בית המשפט פירק באופן שיטתי את העילה למחיקת תצהיר התשובה של עו"ד ימין, תוך הדגשת חוסר רצון להטיל סנקציות פרוצדורליות חמורות ללא הצדקה ברורה. * **תיקון הפרה לכאורה:** בית המשפט ציין כי גם אם הייתה הפרה ראשונית של צו קודם (14 באפריל 2022) בנוגע להגשת הדו"ח משנת 2018, הפרה זו תוקנה על ידי הגשת הדו"ח לאחר מכן. ליבת ההפרה לכאורה הייתה אי הגשת הדו"ח, שתוקן. בית המשפט הדגיש כי המבקש (רו"ח רייטן) לא הוכיח הפרת צו שיפוטי בחתימתו של עו"ד ימין עצמו, ולא ביסס עילה למחיקת התצהיר על פי התקנות הרלוונטיות. * **אי תחולת סנקציית "שימוש לרעה בהליכים משפטיים":** בית המשפט הבהיר כי הסנקציה החמורה של מחיקת תצהיר שמורה למקרים של "ניצול לרעה של הליכים משפטיים", מונח הנבדל מחוסר תום לב גרידא. בהסתמך על מחקר משפטי (רוזן צבי) ופסיקה (רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' אורן), קבע בית המשפט כי ההתנהלות המדוברת אינה עולה לכדי ניצול לרעה. זה מחזק את העיקרון שכללי פרוצדורות נועדו להקל על הצדק, ולא לשמש נשק להפרות טכניות מבלי להוכיח כוונה זדונית או שיבוש יסודי של התהליך. * **יישום מוגבל של הוראות הפרת גילוי/ביקורת:** בית המשפט הביע ספק לגבי תחולתה של תקנה 60(ג), המתייחסת להפרת חובות גילוי או ביקורת לאחר פסק דין חלקי. הדבר רלוונטי במיוחד מכיוון שהמסמך המדובר נחתם לאחר פסק הדין החלקי. הדבר מדגיש את האיפוק השיפוטי בהפעלת סנקציות על טעויות פרוצדורליות המתרחשות לאחר פסק דין בסוגיות מפתח, במיוחד כאשר צעדים אלה אינם פוגעים ישירות בחלקים הסופיים של התיק. * **מידתיות הסנקציות:** גם אם נקבעה הפרה ואפשרות מחיקה, הדגיש בית המשפט כי הסנקציה של מחיקת תצהיר היא סנקציה חמורה, שיש להפעיל רק במקרים קיצוניים של הסתרה בזדון. בהסתמך על תקדימים (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי; ע"א 9989/17 ניו ספורט ושיווק בע"מ נ' זילברג), קבע בית המשפט כי הנסיבות אינן עומדות ברף זה, במיוחד לאור פסק דין חלקי קודם. הדבר עולה בקנה אחד עם החידוש המשפטי של מידתיות בסנקציות, המבטיח כי הסעד מתאים לעבירה ולא יפגע בבעל דין שלא לצורך. **השני. דחיית סעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט** בית המשפט דחה גם את הבקשה לסעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט. * **האופי הצופה פני עתיד של הליכי ביזיון בית המשפט:** בית המשפט הדגיש כי הליכי ביזיון הם בעיקר צופים פני עתיד, ומטרתם לכפות ציות ולא להעניש על עבירות עבר. בהסתמך על פסיקה (ע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק; ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר – חוות פרחי דן), נטען כי מרגע הגשת הדו"ח, התכלית של כפיית ציות הייתה שנויה במחלוקת, מה שהופך את הסנקציות לפי הפקודה לבלתי ראויות. * **זהירות בהחלת ביזיון הסכמת הצדדים:** בית המשפט ציין כי החלת סנקציות ביזיון כדי לאכוף החלטות שיפוטיות המשלבות הסכמת צדדים דורשת זהירות רבה ויש לשמור אותה למקרים מתאימים. כמו כן, הודגש כי כאשר מתעוררות מחלוקות בנוגע לפרשנות הסכמים שקיבלו תוקף שיפוטי, הליכי ביזיון אינם בדרך כלל המנגנון המתאים לפתרון מחלוקות פרשניות כאלה. הדבר משקף חידוש שיפוטי בשרטוט גבולות הליכי ביזיון בית המשפט, במיוחד כאשר עוסקים בניואנסים של צווים שיפוטיים שמקורם בצדדים. * **השפעת פסק הדין החלקי:** בית המשפט ציין כי אין צורך להכריע בטענה כי הליכי ביזיון אינם חלים על החלטות ביניים שאינן מוצאות ביטוי בפסק דין חלקי. זה מרמז במשתמע שבית המשפט יהסס להשתמש בביזיון לעניינים פרוצדורליים לפני פסק דין שהוחלפו על ידי התפתחויות מאוחרות יותר. **השלישי. דחיית סעד בגין הגשת מסמכים** הבקשה להגשת דו"ח 2018 ומסמכים נוספים נדחתה אף היא. * **בקשה מיותרת לדו"ח 2018:** מכיוון שדו"ח 2018 כבר הוגש, בית המשפט סבר שהבקשה להגשתו מיותרת. * **היעדר בסיס חוקי להפקת מסמכים נוספים:** לגבי מסמכים מבוקשים אחרים, בית המשפט לא מצא בסיס חוקי לחייב את המצאתם. היה ברור שלא מדובר במסמכים הנדרשים על פי הצו הקודם, וחשוב מכך, הליכי גילוי המסמכים הסתיימו. בית המשפט חזר והדגיש כי פתיחה מחדש של גילוי לאחר פסק דין חלקי אינה מוצדקת בדרך כלל אלא אם המסמכים חיוניים להערכת שווי מומחה מתמשכת, טענה שלא נטענה על ידי המבקש. הדבר מחזק את עקרון הסופיות בגילוי ואת חוסר הנטייה של בית המשפט להאריך את השלבים הפרוצדורליים שלא לצורך, במיוחד לאחר שנפתרו סוגיות מהותיות. **מסקנה** במצטבר, החלטת בית המשפט מעידה על מחויבות להגינות פרוצדורלית, מידתיות בסנקציות והבנה ברורה של המטרות הייחודיות של סעדים משפטיים שונים. הניתוח מדגיש את חוסר הרצון השיפוטי להטיל עונשים פרוצדורליים חמורים כאשר ההפרות לכאורה מתוקנות, כאשר ההתנהגות אינה עולה לרמה של התעללות בוטה, או כאשר קיימים מנגנונים חלופיים מתאימים יותר ליישוב סכסוכים. הדגש על האופי הצופה פני עתיד של הליכי ביזיון וסופיות הגילוי לאחר פסק הדין החלקי הם נקודות מפתח.