פש"ר 1166/00

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת החייב לבטל את ההסדר עליו חתם בנובמבר 2004 ולאשר את בקשת הנאמן להסיר את צו עיכוב המעצר. החייב נכשל באופן עקבי בעמידה בתשלומים התקופתיים שהורה בית המשפט ולא הגיש לבית המשפט את הדוחות הכספיים הנדרשים. ההסדר, שנועד לעכב את צו המעצר, קבע כי החייב ישלם את יתרת חובו וימשיך בתשלומים התקופתיים. עם זאת, החייב לא כיבד הסכם זה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות החייב בדבר חוסר שיקול דעת, טעות ואי חוקיות ההסדר לאור דיני כבוד האדם וחירותו. יתר על כן, הראיות מצביעות על כך שלחייב יש יכולת לשלם אך הוא מתחמק מכך. סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל מסמיך את בית המשפט להורות על מאסרו של החייב בגין אי ציות, שאינו בניגוד לחוק היסוד. בקשת הביטול של החייב מחמת טעות וחוסר שיקול דעת נעדרת ראיות, וטענתו לאי חוקיות מופרכת. בנוסף, החייב לא הגיש באופן שוטף דוחות נדרשים, ואלה שהוגשו אינם בהתאם לחוק. בית המשפט מגיע למסקנה כי החייב מתחמק במכוון מתשלומים וכי מאסר הוא אמצעי סביר ומידתי כדי לגרום לציות לצווי בית המשפט. צו המעצר יבוצע אם החייב לא יסדיר את חובו במלואו בתוך שבעה ימים.