רע"א 2259/23

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור בעניין בוררות מבלי להידרש לתגובת המשיב. בית המשפט הסביר כי חופשה כזו ניתנת רק במקרים חריגים הנוגעים לשאלות משפטיות עקרוניות או ציבוריות או כדי למנוע עיוות דין חמור. הבקשה לא עמדה בקריטריונים אלה ולא העלתה שאלות עקרוניות ולא הוכיחה עיוות דין. יתר על כן, העברת ההליך לבוררות בשלב כה מתקדם תהיה בלתי צודקת, במיוחד לאחר שהושקע זמן שיפוטי משמעותי. הערותיו הקודמות של השופטת פרוקצ'יה זכו להתייחסות, והדגישו כי עצירת הליך משפטי שכמעט הושלם לבוררות אינה מועילה. בנוסף, טענת המבקשים כי הבוררות יכולה להמשיך מהשלב הקיים במשפט נתפסה כבלתי הגיונית, נוכח הראיות הנרחבות ובדיקות העדים שכבר נערכו. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטות הערכאות הנמוכות יותר וציין כי בקשת המבקשים נדחתה והטיל ספק בתוקפה. למרות טענות המבקשים בדבר "עובדות חדשות", אלה התבססו על ראיות קודמות, דבר המערער את הצדקת השיהוי שלהם. כמו כן, נפלו פגמים לשוניים בהסכם הבוררות שלא ניתן היה לתקן באמצעות העדויות והמסמכים שהוצגו. ערכאת הערעור לא מצאה אפוא עילה להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר בדבר הקפאת ההליכים. הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם הוצאות מתונות בסך 5,000 ₪ לאוצר המדינה בשל אופיו הקיצוני של עניינם. פסק דין זה ניתן ביום 13.4.2023.